אודות התנועה

אודות תנועת המושבים

פתיחה

את תנועת המושבים הקימו בשנת 1933 חברי מושבים על מנת לטפל בבעיות הייחודיות למושבים מול המוסדות השונים. תנועת המושבים היא התנועה המיישבת הגדולה בישראל ומאגדת 254 מושבים. גם היום עוסקת תנועת המושבים בייצוג המושבים מול הממשל, בכל הנוגע לעיגון הזכויות של חברי המושבים בקרקע, המדיניות החקלאית והכפרית במדינת ישראל ובפיתוח כלכלי-מקיים במרחב הכפרי. תנועת בני המושבים היא תנועת הנוער של תנועת המושבים והיא הליבה החינוכית והערכית במרחב הכפרי.

היסטוריה:

רעיון המושב

בשנת 1903 בקונגרס הציוני השישי, הציג הסוציולוג היהודי-גרמני פראנץ אופנהיימר, את רעיון ההתיישבות השיתופית. העקרונות שאופנהיימר הציג היו: (א) עבודה עצמית, (ב) חקלאות (ג) קרקע ציבורית ו (ד) קואופרציה. אנשי העלייה השנייהעיבדו את הרעיון ויישמו אותו.

הרעיון העיקרי בהקמת המושבים הוא הקמת כפר של איכריםעבריים עצמאיים וחופשיים דוברי עברית שיתרחק מהיהודי הגלותי דובר יידיש ויעמוד מול התהום המוסרי, אליו הגיעו, לתפיסת אנשי העלייה השנייה, אנשי העלייה הראשונה אשר לא דבקו בעבודה עברית וראו לנגד עיניהם בעיקר את הרווחים הכלכליים מהיחידה המשקית. אנשי העלייה השנייה התייחסו למושבות העלייה הראשונה כאל העתק החיים בגולה, מכאן גם הרצון ליצור צורת התיישבות חדשה ובמטרה לכבוש את העבודה בארץ ישראל.

בשנת 1907, בוועידת הפועל הצעיר, טען יוסף ויתקין שיש לכבוש את קרקעות א"י וליצור עבודה עברית בא"י באמצעות יחידת התיישבות חדשה ובאותה שנה, בהרצאה על "בעיות הציונות" הדגיש קפלינסקי את חשיבותו של הפועל הציוני בהליך כיבוש האדמה והעבודה בא"י. עוד באותה שנה, בן גוריון, בוועידה השנייה של פועלי ציון, הטיל ספק במעשיות של תוכנית אופנהיימר ליישוב הארץ, אולם, בוועידה השישית, בשנת 1910, אנו רואים שגם בן גוריון תמך בתוכנית יישוב הארץ. במקביל, החל בקרב "הפועל הצעיר" דיון דומה, ובשנת 1908 הציע יוסף ויתקין להקים מושבות פועלים עבריים על אדמות הלאום. יוסף אהרונוביץ התנגד להצעה זו, בעיקר מטעמי מעשיות ויכולת מימוש. ככל שעברו השנים וכיבוש העבודה לא נשא את התוצאות המצופות, יותר ויותר חברים מההנהגה הציונית בא"י ובגולה החלו לתמוך בתוכניתו של אופנהיימר.

בשנת 1911 בוועידה השלישית של פועלי יהודה מדבר ברל כצנלסון על רעיון של עובד עברי שעומד בפני עצמו. במסגרת זו הוא מדבר על רעיון מושב העובדים, מושב של חקלאים זעירים בעלי משק אינדיבידואלי על אדמה לאומית – אדמת הקק"ל. בקונגרס הציוני האחד עשר בשנת 1913 טען ד"ר ארתור רופין שיש לתת למתיישב אפשרות לפעול באופן עצמי על מנת ליצור תוחלת כלכלית בנוסף על הבסיס האידיאליסטי. במסגרת נאום זה מדבר ד"ר רופין על החשיבות הלאומית שיש להתיישבות חדשה ומעלה את רעיון הזכות המוסרית על הקרקע. שנה לאחר מכן, שוב בוועידת פועלי יהודה, מדבר ברל כצנלסון על עקרונות מושב העובדים: עבודה עברית, בחירה עצמית של החברים, אחריות הדדית ואריסות עולמית על אדמת המדינה. באותה שנה מפרסם יצחק וילקנסקיבעלון הפועל הצעיר מאמר שכותרתו "מושב עובדים" ובו הוא מתאר את עקרונות ההתיישבות החדשה. מלחמת העולם הראשונה שפרצה בשנת 1914 קטעה את תהליך ההתיישבות אבל הדיון על הקמת מושב העובדים התחדש בשנת 1919 .

הקמת המושב

בשנת 1919, במפגש על שפת הכנרתשל יוצאי העלייה השנייה והעלייה השלישית, רעיון המושב החל לרקום עור וגידים. חזונם היה הקמת מושבי עובדים (בניגוד למושבי פועלים) במסגרת של עבודה עצמית בחקלאות תוך יצירת איכר עברי חדש, יוצר לחם, מחובר בכל נימיו לאדמה. במרכז מושב העובדים עומד היחיד, וכמו שא.ד. גורדון טוען: "רב כוח יחידים להטות את זרם החיים, כי כל מה שיש אנושי בחיי האדם נברא על ידי יחידים"[1]. מי שהוביל את הקבוצה היה אליעזר יפה - לאור העובדה שהוא הגה את רעיון המושב במאמרו "ליסוד מושב עובדים".

בשנת תר"פ (1920) התכנסה בעין גנים (ליד פתח תקווה) ישיבה שהייתה האסיפה המייסדת של המושב שהפך מחלום למציאות – נהלל. בישיבה זו הובהרו העקרונות המרכזיים שיעמדו בלב מושב העובדים הראשון. עקרונות אלו כתב א.ד. גורדון "ליסודות התקנות למושב עובדים". וכך, ב-ח' באלול תרפ"א (11 בספטמבר 1921) נוסד ראשון מושבי העובדים: נהלל. אחרי נהלל הוקם בט"ו בכסלו תרפ"ב (16 בדצמבר 1921) מושב העובדים השני, כפר יחזקאל, שניהם בעמק יזרעאל.

הקמת תנועת המושבים

הרקע להקמת התנועה 1930-1920

בשנת 1925 היו בארץ אחד עשר מושבים ועוד שישה ארגונים שהתארגנו לעלייה על הקרקע. הרעיון להקים את תנועת המושבים נולד מכורח המציאות הלא פשוטה, מהקשיים שבהם נתקלו המתיישבים במהלך יישום הרעיונות, הן ברובד הכלכלי והחברתי, והן ביחס לייצוג הפוליטי במפלגות השונות – ייצוג שהיה חסר ופגע במושבים שעמדו לקום וגם במושבים הקיימים.

בתוך המושבים החדשים היו מחלוקות רבות באשר להקמת התנועה, בעיקר נוכח החשש שתנועה כזו תפגע באינדיווידואליות של החקלאי העברי החדש, אליעזר יפה, מהדמויות החשובות בייסוד המושב, היה מהמתנגדים להקמת ארגון גג למושבים – הוא חשש מפגיעה בחירותו של הפרט (ראה בקונגרס הציוני בשנת 1925). במסגרת התפתחות המושבים התחדד ההבדל בין המושב לבין הקיבוץ והאינטרסים של המושבים והקיבוצים היו שונים ברמה האידיאולוגית וברמה הפרקטית, ובפועל, הנציגים הפוליטיים של הקיבוצים התייחסו למושבים כאל מתחרים, בעיקר נוכח התחלופה הגבוהה בקיבוצים והמעבר של גרעינים שלמים מהקיבוץ להתיישבות. ככל שהקשיים הכלכליים התגברו, גבר הצורך בהקמת ארגון שיאגד את המושבים תחת קורת גג אחת.

בישיבה שקיימו חברי המושבים נהלל וכפר יחזקאל, עלה רעיון הקמת ארגון משותף למושבים. בשנים 1925-1924 נראה היה שכדי שרעיון ההתיישבות יוגשם חייבים להקים תנועה למושבים החדשים. מעט לאחר מכן, לאחר שחברי מושבים (כפר יחזקאל, בלפוריה ותל עדשים) התלוננו כי הם חשים שאינם רצויים עוד באחדות העבודה, הציע בן גוריון הצעת פשרה שאפשרה את התפתחות המושב במסגרת תנועת הפועלים.

הניסיון הראשון להקמת התנועה היה בשלהי שנת 1925, ומטרתו הייתה ליצור מערכת מוסדות אזוריים משותפים על מנת להבטיח את היתרון לגודל מבלי לפגוע באוטונומיה של המושב. אולם, לאור התנגדות פנימית, התנגדות של נציגי הקיבוצים, והחשש של שתי מפלגות הפועלים מאיבוד כוח, לא קמה תנועה חדשה. עם זאת, קם ועד שעסק בעיקר ביצירת חוקה.

במחצית השנייה של שנות העשרים התגברו הקשיים בהתיישבות, פערים כלכליים מהותיים מנעו הקמת מושבים חדשים. גם תוכנית האלף (הראשונה) לא הצליחה בשלב זה להוציא את היישוב מהקפאה. התחושה במושבים הייתה שגם הכסף שיש אינו מחולק שווה בשווה, הדבר הגיע לשיא בהחלטה להקים יישוב חדש על אדמת ג'בתא (במסגרת תוכנית האלף). אחדות העבודה החליטה לתמוך בהקמת קיבוץ |גבת על פני הקמת מושב על שם ויתקין (קבוצות ב' ו-ג' מנהלל). המאבק שבר שיאים בכל הנוגע ליחסים בין המושב לקיבוץ. חברי המושבים, בראשם אליעזר יפה, טענו שמדובר בהעדפה פוליטית גרידא ושהדבר אינו מתיישב עם זכות השוויון. כמו כן נטען, שהן ארגון א' והן ארגונים ב' ו-ג', אמורים לקום בהשראת המושב נהלל, לאחר שעברו הכשרה במושב, ויש חשיבות גדולה ליצירת קבוצת מושבים דומים – הן חברתית והן כלכלית. העובדה שבשנים 1928-1927, הועדפה הקמת יישוב של הפועל המזרחי הייתה הקש האחרון. בסופו של דבר רק בשנת 1931 הוקם כפר ויתקין.

הגורם העיקרי שהוביל בסופו של דבר להקמת תנועת המושבים בשנת 1925 היה הקמת "ניר – חברה שיתופית להתיישבות עובדים עבריים", שמטרתו הייתה פיקוח כלכלי וחברתי על משקי העובדים, ייצוגם מול הגופים השונים ובמקביל, ניהול מערך התיישבותי עצמאי. ניר הוקמה ע"י הגופים הפוליטיים ולמעשה הונחתה על המושבים כגוף מפקח וביקורתי. הנהגת ההסתדרותדרשה להכיר ב"ניר" כרשות העליונה של משקי העובדים, ההנהגה הציונית, לעומת זאת, רצתה להגביל את סמכויותיה של חברת "ניר" ולעבוד באופן ישיר מול המתיישבים. מנהיגי המושבים ראו ב"ניר" כלי שההסתדרות הקימה על מנת לחדור לתחום הניהול של המושב ולכן הם התארגנו נגד מה שנתפס בעיניהם כאיום. גם במקרה הזה עמד אליעזר יפה בראש מחנה ההתנגדות.

למרות ההתנגדות, הבינה הנהגת המושבים שכדי להצעיד את ההתיישבות תוך שמירה על ערכיה היסודיים (שוויון ועזרה הדדית) ותוך שמירה על אחריות ציבורית והבנת הצורך הלאומי להתיישב, בעיקר נוכח ההטרוגניות הגוברת במסגרת העלייה הרביעית, חייבים להקים גוף שיאגד בתוכו את כלל המושבים ולהמציא את "חוקת מושבי העובדים". כדי ליצור בין היתר, אחדות ניהולית בתוך המושבים השונים: "על-ידי השאיפה הישרה של חופש בעבודה אורבות גם נטיות אחרות...שאינן מתאימות לדמותו ותפקידו של העובד בארץ. תנאי חיינו הקשים...יחד עם ההכרה שאין ביקורת למעשינו, עלולים עוד להגביר את הנטיות הללו. רק חוקה מסוימת אשר תתווה את דרכי המושב...יכולה לשמש תריס בפני הסכנה" (ב', בלומברג, על חוסר החוקה במושב העובדים, קונטרס, רי"ז (אייר תרפ"ה).

הליך זה רוקן את "ניר" מתכליתה והשאירה ריקה מסמכויות.

ההקמה

בשנים 1926-1925 הונח היסוד הראשון להקמת גוף מייצג למושבים נהלל, כפר יחזקאל, תל עדשים, עין-חי( כפר מל"ל), כרכור, נחלת יהודה, עטרות, ארגון א' (לימים הקימו כפר יהושע), ארגון ב' וארגון ג' (שהתאחדו והקימו יחד את כפר ויתקין), ארגון ד' (לימים הקימו את כפר חיים) מנהלל וארגון יזרעאל מכפר יחזקאל. מטרת הגוף שעתיד היה לקום, ארגון מושבי העובדים, הייתה לייצג את המושבים בפני הגופים השונים.

בסוף שנת 1925 הוחלט על הקמת ארגון מושבים ארצי. הארגונים נוהלו ע"י מזכירות שמקום מושבה היה בנהלל ובכפר יחזקאל. המזכירויות דנו בסוגיות הנוגעות לניהול המושב ברמה החברתית והכלכלית, והן קיימו קשר רציף עם הארגונים שצפויים היו לעלות על הקרקע. במזכירות הראשונה ישבו צבי יהודה, יעקב אורי, שמואל דיין, צבי ליברמן, ישראל בלוך וישראל בצר (כולם מנהלל) ושמעון קושניר ורפאל ויניק (מכבר יחזקאל). מטרת המזכירות הראשונה הייתה: "להתארגן לשם שמירת הכיוון הרצוי בתוך המושב הקיים ולשם בירורו וליבונו של רעיון המושב בתוך ציבור העובדים בארץ" (החלטות פגישת המושבים). המזכירות דנה באופי הניהול הפנימי במושבים ואופי היחסים מול המוסדות השונים. המשימות שהמזכירות הראשונה נרתמה להן היו: (א) הגדלת הייצוג של המושבים במרכז החקלאי, (ב) גיבוש חוקה למושב, (ג) הצגת עמדה מול ההחלטה להקים את "ניר" (ד) ניהול המו"מ ביחס לסדר להקמת מושבים חדשים. יוזמה זו לא צלחה והגוף הוולונטרי שקם לא הגשים את יעדיו.

ביום 05.04.1930 בפגישה בנהלל הוסכם שוב על הצורך להקים את הארגון ואף הוקמה לשם כך מזכירות זמנית שנציגיה היו מנהלל וכפר יחזקאל. באפריל 1930 הייתה התכנסות בכפר יחזקאל (הוועידה השנייה) והתקבלו החלטות בנושאים הבאים: עקרונות המושב, ארגון המושבים והארגונים, התיישבות האלף, התיישבות מעורבת, מחאה נגד גזירת העלייה, תקציב ובחירות. כמו כן, נבחר ועד פועל – יעקב אורי, נ. ורלינסקי, ח.חרובי, צ סוכובולסקי, צבי יהודה, שמעון קושניר והוחלט על הקמת מועצה. גם בתקופה זו לא חסרו מתנגדים להקמת התנועה. בשנים הללו הפעילות של חברי המזכירות הייתה וולונטרית לחלוטין והתקיימה בנהלל.

מכאן ואילך התקיים בקביעות מוסד מרכזי ואחת לשלוש עד ארבע שנים התקיימה ועידה. בשנת 1932 התמנה מזכיר טכני למזכירות, אך, בסופו של דבר, רק בשנת 1933 בוועידה השלישית, בישיבה שהתקיימה בכפר ויתקין אליה באו 15 נציגים מהיישובים הקיימים ועוד 25 נציגים מהארגונים העתידים לקום, ולאור מצוקה ברורה בכל הנוגע לייצוג האינטרסים של המושבים, הוקמה תנועת המושבים על מוסדותיה השונים.

הנהגת התנועה בשנים הראשונות

בשנים הראשונות לא היה לתנועת המושבים מזכ"ל, אלא מזכיר שפעל בשיתוף עם מזכירות התנועה והנהגתה המקומית. עוזי פיינרמן היה הראשון שהוגדר כמזכ"ל. משנת 1933 ואילך, סמוך לוועידה השלישית בוויתקין החל יוסף שפירא לעצב את המבנה הארגוני של התנועה. לאחר מכן, לאור מחלוקות פנימיות, צבי יהודה החל לשמש כמזכיר ויצחק קורן מונה להחליפו.

עד קום המדינה

עד קום המדינה הוקמו עוד מושבים מספר, חלקם במסגרת "תוכנית האלף", רובם ככולם התבססו על אנשי העלייה השלישית. מושבים חדשים קמו בדרום הארץ ובנגב – "גרעין היוגב". בד בבד עם הקמת מושבים חדשים, התבססו וגדלו המושבים הקיימים, פיתחו משק מעורב של חלב, ביצים, ירקות ופלחה והתמחו בענפי חקלאות שונים, הקימו מוסדות חינוך וחיזקו את התארגנותם הפוליטית. המושבים עברו תהליכים פנימיים הקשורים בניהול המושב ובעיצוב אופיו החקלאי-כלכלי-חברתי. כחלק מן ההתפתחות קם גם המושב השיתופי שמשלב את חיי המושב והקיבוץ.

מאז הקמת המושבים ועד הקמת המדינה, סבלו מושבי העובדים מפעולות איבה מצד האוכלוסייה הערבית בארץ. נגד הסגות הגבול ומעשי השוד וההתנכלות החלו חברי המושבים לשמור על אדמותיהם ועל רכושם באופן מסודר. לא כמו בשאר האזורים המאוכלסים, האחריות הביטחונית במושבים הייתה על חברי המושב. כך שההגנה על האדמות החקלאיות הייתה לטבעו השני של החקלאי.

במלחמת העולם השנייה, התגייסו כאלף בני מושבים לבריגדה, ליחידות שונות בצבא הבריטי ואף לחיל העזר הנשי (A.T.S.). קבוצות של חיילים שהתארגנו במשך המלחמה החליטו להקים בתום המלחמה מושבים עצמאיים ותנועת המושבים הובילה התיישבות זו: בני דרור, ארבל, רמות נפתלי, כפר מונש, כפר קיש, משמרת ומכמורת.

מלחמת העצמאות

הקונפליקט בין הרצון של הכשירים במושבים לצאת ללחימה לבין הצורך לשמור על היחידה המשקית שהחל במהלך מלה"ע השנייה, התחדד במלחמת השחרור. על אף הרצון של חברי המושבים להילחם על הגנת הארץ היה ברור ששמירה על היחידה החקלאית חיונית לקיומה של מדינת ישראל. אעפ"כ, בסופו של דבר, התגייס גם מי ששוחרר מחובת הגיוס. במושבים רבים התגייס מיטב הנוער לצבא הבריטי ולאחר מכן חזר להקים מושבים חדשים, ולאחר שבני מושבים רבים התגייסו הגנה (ולאחר מכן לצה"ל) המושבים היו שוממים כמעט לחלוטין. יחד עם זאת, במהלך מלחמת השחרור המשיכו המושבים לשמור על עצמם ובה בעת תחזקו את המשקים החקלאיים. מושבים שסבלו מהתקפות חוזרות ונשנות, פינו את הנשים והילדים, למען ביטחונם, למושבים אחרים.

במהלך מלחמת השחרור התגבשו כמאה ארגונים שרצו להקים מושבי עובדים חדשים, אך ברוב המקרים הצבא לא שחרר את הגרעינים שנוצרו לטובת התיישבות, והרוב המכריע של הארגונים לא שרד ובסופו של דבר הוקמו כ-13 מושבים חדשים.

במהלך מלחמת השחרור התגייסו לשירות הסדיר כ- 1500 חברים וחברות ממושבי העובדים, רובם ליחידות הלוחמות. כ 150 בנים ובנות נפלו במלחמה.

התיישבות אחרי קום המדינה

לאחר מלחמת העצמאות החלה מדינת ישראל להתמודד עם גלי עלייה אדירים - העלייה ההמונית, הן ממדינות צפון אפריקה והן מאירופה. רוב העולים יושבו במחנות עולים. מי שניהל את מחלקת ההתיישבות באותה העת היה לוי אשכול. ומי שהוביל את ההתיישבות החדשה היו המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודיתותנועת המושבים, חברי תנועת המושבים הובילו את יישוב המדינה שזה עתה נולדה. אנשי ההתיישבות מ- מפ"ם וגם חברי התנועה הקיבוצית במפא"י, הסתייגו ואף התנגדו למהלך זה (ראו את ישיבות מועצת ההסתדרות באותם שנים ואת הוועידה החקלאית השביעית).

עיקר הפעילות הייתה בתוך מחנות העולים, שם אורגנו גרעיני עלייה תוך דגש על מכנה משותף בין חברי הקבוצה. לכן תמיד הורכבו הגרעינים מעולים בני ארץ אחת ולעיתים אפילו בני כפר אחד. המגמה הייתה לישב את הכפרים שנטשו הערבים. מהלך זה נכשל משום שהכפרים היו הרוסים. וכך, לאחר שיותר מאלף משפחות התארגנו במספר גרעיני התיישבות, החלו להקים יישובים חדשים במודל של מושבי העובדים הקיימים.

התנועה "מן העיר אל הכפר"

מטרת התנועה "מן העיר אל הכפר", שהקים ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, בשנות החמישים הייתה "לעורר פעולות הסברה לעידוד מעבר של תושבים ותיקים מישובים עירוניים אל ההתיישבות החקלאית". תנועת המושבים הובילה מהלך זה וכך בתוך שנתיים נקלטו במושבים קיימים כ-800 משפחות חדשות. כמו כן, 800 משפחות נוספות הקימו עשרה מושבים חדשים.

הדרכת העולים החדשים במושבים החדשים

לאור קריאתם של דוד בן גוריון ולוי אשכול בכנס מיוחד שנערך בשנת 1949, ללכת במסגרת קליטת העלייה, למושבים ולהדריך את העולים החדשים בתחומים רבים: מחקלאות וניהול מושב ועד חינוך ותמיכה נפשית. נרתמו למשימה רבים מחברי המושבים הוותיקים וחשוב לומר, שההתנדבות הייתה בזמן שהמשקים בכול המושבים היו זקוקים לכל יד עובדת על מנת לשקם את הריסות מלחמת העצמאות.

אחרי מלחמת ששת הימים

רבים מהמושבים שהוקמו אחר מלחמת ששת הימים הוקמו על-ידי בני הדור הצעיר של המושבים הותיקים. רוב המושבים שהוקמו בגולן, בבקעת הירדן ובסיני הם יוצאי המושבים הותיקים. בשנים הללו המושבים הוותיקים התבססו והתרחבו ומושבי העולים החלו למצוא את דרכם.

המשבר הכלכלי בשנות השמונים

המשבר האינפלציוני במדינת ישראל בשנים 1980-85, והמשבר בחקלאות באותן השנים הובילו להתפרקות ארגוני הקניות הגדולים של המושבים. בשנים אלה נקלעו המושבים לחובות גדולים שליוו אותם גם לאחר תוכנית הייצוב בשנת 1985. עשור זה מאופיין גם באיבוד כוחם הפוליטי של המושבים. כל אלה שינו מהותית את אופייה של תנועת המושבים.

בתחילת שנות התשעים חוקק חוק גל, ע"י מי שהיה גם מזכיר תנועת המושבים בעבר, גדליה גל (1988-1985). הסכם זה עזר למושבים רבים להתמודד עם חובותיהם – אם כי לא תמיד בהצלחה מרובה. רק בעשור האחרון, עם מכירת תנובה, ופיתוח ההרחבות, הצליחו המושבים לפרוע את חובותיהם.

העשור הראשון במאה ה 21

העשור האחרון מאופיין בשינוי אופיו של המושב. הסכם תנובה וההרחבות אפשרו לרוב רובם של המושבים לפרוע את חובותיהם. בד בבד, הובילו ההרחבות במושבים לשינוי המרקם החברתי ובמושבים רבים רוב התושבים אינו עוסק בחקלאות, ובמקביל, החלו רבים מבעלי המשקים ביוזמות שאינן חקלאיות. בעשור האחרון עבר המגזר החקלאי התייעלות שצוינה בשנת 2010 לטובה כאשר מדינת ישראל הצטרפה למדינות ה OECD.

בעשור זה תנועת המושבים עוסקת בעיקר בניסיון לעגן את זכויות האגודה החקלאית וחברי המושבים בקרקע, לשמר את כוחן של ועדות הקבלה, ולאפשר למושבים לצמוח כלכלית בלי לפגוע במרקם הכפרי.

היציאה מהחובות

כיום, לאחר חוק גל, ההרחבות במושבים ומכירת תנובה, 95% מהמושבים סיימו את חובותיהם או נמצאים בתוך הסדר לקראת פירעון סופי.

המושב החדש – ההרחבות במושבים

תושבי ההרחבות אינם בעלי נחלות במושבים. ההרחבות במושבים הם בשל הצורך להרחיב ולעבות את אוכלוסיית המושבים כדי לשמר את חיי הקהילה מחד גיסא, וביקוש גובר להתגורר במרחב הכפרי מאידך גיסא. בין היתר, ההרחבות אפשרו למושבים להתמודד עם חובותיהם. ההרחבות במושבים התאפשרו לאור החלטות 737 ו 959 של מועצת המנהל (מנהל מקרקעי ישראל).

יוזמות כפריות

השינוי באופייה של החקלאות הוביל לכך שבעלי משקים קטנים אינם יכולים להתפרנס מחקלאות, כתוצאה מכך החלה להתפתח במושבים תעסוקה חליפית, כגון הארחה ותיירות חקלאית ("כל פעילות המתקיימת במרחב הכפרי שקשורה ישירות או בעקיפין לפעילות חקלאית ואשר גורמת להבאת מבקרים למטרות לימוד, ביקור חוויה ביום או בלילה, המאריכה את שהות המבקר, יוצרת מוצא חיובי לחקלאים ומספקת ענף תיירות מלא עניין"). כיום הפעילות הלא חקלאית היא אחד ממנועי הצמיחה החשובים במרחב הכפרי.

יישובי התנועה

תנועת המושבים היא התנועה המיישבת הגדולה ביותר במדינת ישראל. התנועה מאגדת כ-254 מושבים הפזורים לכל אורכה ורוחבה של הארץ. המושב הראשון שהוקם הוא נהלל והאחרון הוא באר מילכה (2006).

אישיים מרכזיים

רשימת המזכ"לים

* יוסף שפירא (1902-1978) נולד בסקוירה באוקראינה, עורך תלמים מזכיר תנועת המושבים (שנקרא בשנים האלו "וועד המושבים והארגונים") בשנים 1933-1938. מוביל אידיאולוגי בתנועת המושבים.

* צבי יהודה (1887-1965), נולד בשנת 1887 באומן, מייסדי ארגוני הנוער "דגל ציון" ו"צעירי ציון". עלה בשנת 1906 לא"י. ממייסדי כנרת, דגניה ונהלל. בשנת 1913 נשלח מטעם הפועל הצעיר לקונגרס הציוני ה 13. לקח חלק בארגון אנשי העלייה השלישית באירופה. חבר הכנסת הראשונה מטעם מפא"י. מזכיר תנועת המושבים בשנים 1938-1944.

* יצחק קורן (1911-1944) מזכיר תנועת המושבים בין השנים 1944-1961. בין תפקידיו השונים שימש כחבר כנסת מטעם מפא"י והמערך, סגן שר האוצר ומזכ"ל תנועת העבודה הציונית. פעיל ציוני שעלה לארץ בשנת 1941. במהלך שנות כהונתו בתפקיד הוקמו 158 מושבים.

* עוזי פיינרמן (1924-1975) יליד כפר יחזקאל, מזכ"ל תנועת המושבים בשנים 1961-1969, חבר כנסת מטעם המערך בשנים 1969-1975. מיוזמי השדולה החקלאית בכנסת.

* אברהם זילברברג (1915-1980) כיהן כמשנה למזכ"ל תנועת המושבים בשנים 1961-1969. זילברברג נולד בפולין ובתקופת מלחמת העולם השנייה שהה בסיביר. בשנת 1948 עלהארצה לאחר הקמת המדינה. הוא היה איש ציבור ישראלי שכיהן כחבר כנסת בשנים 1969-1977 מטעם המערך בכנסת השביעית והשמינית. עם עלייתו נמנה בין מייסדי מושב בית אלעזרי. זילברברג פעל לאורך שנים רבות והוביל עשיה משמעותית בתנועת המושבים.

* אריה נחמקין נולד בשנת 1925 בנהלל, מזכ"ל תנועת המושבים בין השנים 1970-1981. היה חבר כנסת מטעם המערך ושר החקלאות (1981-1988). שירת בצה"ל והשתחרר ממנו בדרגת סגן אלוף.

* אפרים שלום נולד בשנת 1934 בעיראק, עלה לבית עזרא. מזכ"ל תנועת המושבים (במקביל) בשנים 1977-1984, חבר כנסת מטעם המערך בשנים 1984-1988. כיהן כחבר ועדת הכספים וועדת הכלכלה.

* עמוס הדר נולד בשנת 1923 בנהלל. מזכ"ל תנועת המושבים בשנים 1982-1985. ח"כ ושר החקלאות מטעם המערך בשנים 1975-1981.

* גדליה גל נולד בשנת 1933 במגדיאל. מזכ"ל תנועת המושבים בשנים 1985-1988, כיהן כחבר הכנסת מטעם המערך ומפלגת העבודה בשנים 1988 -1996. פעל לחקיקתו של חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, שזכה לכינוי "חוק גל". החוק נועד לחייב את הבנקים להגיע להסדרים של מחיקה ופריסה של חובות המושבים. בשנים 1996-2001 שימש כיו"ר תנובה.

* יוחנן (ג'וני) דניאל נולד בשנת 1941 בעיר ארנקלום במחוז קוצ'ין שבהודו. עלה בגיל 14 לארץ, בשלב ראשון ל"שער העלייה" ולאחר מכן למושב מסילת ציון. מזכ"ל (במקביל) תנועת המושבים בשנים 1983-1989

* נסים זווילי נולד בתוניס בשנת 1942, מזכ"ל תנועת המושבים בשנים 1988-1992. חבר כנסת בשנים 1992-1999 מטעם מפלגת העבודה.

* שלום שמחון נולד בשנת 1956, בן אבן מנחם, מזכ"ל תנועת המושבים בשנים 1993- 2000. יו"ר תנובה בשנים 1993-1996 , יו"ר ועדת הנוער (מנהל בני המושבים) בשנים 1985-1993. חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בשנים 1996-2011. כיהן כשר החקלאות וכשר לאיכות הסביבה. כיום שר המסחר התעסוקה והתעשייה וחבר במפלגת עצמאות.

* נפתלי בן סירא נולד בשנת 1934 בכפר ויתקין. מזכ"ל תנועת המושבים בשנים 2001-2004. יו"ר תנובה בשנים 2000-2007 .

* איתן בן דוד נולד בשנת 1959, בן רינתיה, מזכ"ל תנועת המושבים בשנים 2004-2011. יו"ר ק.א.ל בשנים 2004-2010. שימש גם במנכ"ל מועצת הירקות בשנים 1999-2003.

* בינואר 2011 התמנה מאיר צור ממושב עין יהב כמזכ"ל תנועת המושבים.

דמויות משפיעות

* אליעזר ל. יפה (1882-1942), נולד בשנת 1882 במחוז חוטין בפלך בסרביה, ממקימי ארגון "החלוץ" בניו יורק, שותף להקמת "האיכר הצעיר" להכשרת החברים לקראת העלייה לא"י, חבר קבוצת הראשונים בדגניה, ממארגני השביתה הגדולה בשנת 1913, מתכנן מושב העובדים, ממייסדי המושב הראשון – נהלל. היוזם של תנובה ומנהלה הראשון.

* חסיה דרורי (1899-1976) – נולדה ברוסיה ועלתה לא"י בשנת 1922. הייתה חברה ב"צעירי ציון" וב"גדוד העבודה". ממייסדי כפר יחזקאל, חברת הכנסת הראשונה מטעם מפא"י.

* יחזקאל זכאי נולד בכורדיסטן בשנת 1932, כיהן כחבר כנסת מטעם המערך בשנים 1977-1984. מזכ"ל תנועת המושבים (במקביל) בשנים 1974-1977. לאחר מכן כיהן כמנכ"ל חברת "מקורות" ומנכ"ל משרד החקלאות.

* הרב מנחם הכהן נולד בירושלים בשנת 1932. נלווה לרב שלמה גורן בשחרור הכותל המערבי במלחמת ששת הימים. חבר כנסת מטעם המערך בשנים 1973-1988. סופר ואיש הגות. רבה הרשמי של יהדות רומניה. רב התנועה.