בני זוג המתגוררים בהרחבה של אחד המושבים בצפון וחברים באגודה השיתופית הקהילתית המאגדת את תושבי המושב. בני הזוג סרבו לשלם את מיסי היישוב לאגודה הקהילתית לשנים 2006-2007 בסך של 5280 ₪ ונתבעו בשל כך על ידי האגודה. בני הזוג טענו כי השירותים שמומנו באמצעות מיסי יישוב,ובפרט שרותי הגינון, נמצאים בתחום האחריות של הוועד המקומי כגוף סטטוטורי מכח הוראת סעיף 90 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) התשי"ח- 1958, ואף מוגדרים בתקנון האגודה כמסים מוניציפאליים. משכך , לטענת בני הזוג, האגודה הקהילתית משוללת סמכות לגבות מסים אלה.
בית משפט השלום דחה את טענות בני הזוג וקבע כי המיסים נגבו כדין ובהתאם לתקנון שבני הזוג חתמו עליו וכן בהתאם להחלטות האסיפה הכללית של האגודה. באשר לטענות בני הזוג בדבר היעדר סמכות המשיבים לגבות מסי ישוב נקבע כי אגודה שיתופית רשאית לנהל את מערכת החיובים החלים על חברי אגודה מכוח חברותם באגודה .
על פסק דין זה הגישו בני הזוג ערעור לביתה משפט המחוזי, שם חזרו על טענותיהם בדבר אי חוקיות הגבייה של מסים מוניציפאליים על־ידי האגודה הקהילתית. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי היות שמסי היישוב נועדו לממן שירותים המהווים תוספת לשירותים המוניציפאליים, אין להיאחז במינוח הנקוב בתקנון, לפיו מסי היישוב הינם מסים מוניציפאליים, ולטעון כי המסים נגבים על-ידי האגודה בחוסר סמכות. עוד חזר בית המשפט המחוזי וציין שהטלת מסי היישוב מעוגנת בתקנון האגודה השיתופית עליו חתמו בני הזוג.
על פסק דין זה הגישו בני הזוג בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון, בני הזוג טענו, כי בקשתם מעלה שאלה חשובה בעלת השלכות על עשרות רבות של אגודות שיתופיות. לטענתם, שגה בית המשפט המחוזי עת לא ביטל את קביעתו של בית משפט השלום, לפי האגודה שיתופית רשאית להטיל על חברי האגודה מסים שסמכות גבייתם מוקנית לוועד המקומי וכמו כן, טוענים בני הזוג כי שגה ביתה משפט המחוזי עת לא נתן משקל לטעות במינוח בתקנון שלה אגודה והכשיר גביית תשלומים המוגדרים כמוניציפאליים, בעוד שגבייתם של תשלומים מוניציפאליים אינה בסמכותה של אגודה שיתופית.
בית המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור של בני הזוג, וקבע שבקשה זו מבוססת על עובדות מקרה ספציפי בו תקנוןהאגודה שמכוחו חויבו בני הזוג לשלם את מסיי היישוב, נוקט בלשון שמעוררת לכאורה את שאלת הסמכות. ואולם לא הונחה לפני בית המשפט העליון כל תשתית לטענת בני הזוג לפיה מדובר בשאלהכללית ולא בטעות נקודתית במינוח התקנון שלאגודה ספציפית. עוד קבע בית המשפט העליון, כי מקובלת עליו קביעתו שלביתה משפט המחוזי, לפיה, כל עוד מסי היישוב נועדו לממן שירותים המהווים הוספה על השירותים המוניציפאליים, טעות בניסוח התקנון אינה יכולה להקים טענה של חוסר סמכות.
ולכן, חתימת בני הזוג על תקנון האגודה מלמדת על הסכמתם לשאת בתשלומים המוזכרים שם, גם אם נפלה בהגדרתה תשלומים טעות פורמאלית שלא היה בהכדי להטעות את בני הזוג- אכן תקנון של אגודה שיתופית איננו בבחינת מקור סטטוטורי לגביית מסים, אך אין בכך כדי לשלול את האפשרות לגבות מכוח התקנון תשלומים עבור שירותים החורגים מהשירותים המוניציפאליים הניתנים על-ידי האגודה השיתופית לחבריה.