תפ (י-ם) 3531/00 מדינת ישראל נגד אורה מושב עובדים להתיישבות ואח'
פסק הדין עניינו בהחלטה של מספר חברי מושב לחסל את הלולים מהם התפרנסו, ומאחר ואדם חייב להתפרנס, החלו אותם חברי המושב להשתמש במבני הלולים שלא לייעודים חקלאיים, אלא כנגריה, ייבוש תבלינים וממכר ירקות.
בעקבות שימוש זה הועמדו המושב וחברי מושב לדין פלילי, באישום של שימוש חורג.
חברי המושב הודו כי השתמשו בלולים שלא למטרה לשמם נבנו, אולם טענו כי אין לחייבם בדין פלילי, שכן עומדת להם הגנה מן הצדק. "הגנה מן הצדק" מאפשרת לבית משפט לבטל כתב אישום, אם נקבע כי כתב האישום הוגש בניגוד לעקרונות הצדק וההגינות, או כאשר לא ניתן לספק לנאשם משפט הוגן.
טענת חברי המושב התבססה על הנסיבות המיוחדות למקרה שלהם, אשר גרמו להם להשתמש במבני הלולים שלא לצרכים חקלאיים, שהיו, בעיקרן – חיסול ענף הלול באזור ההר והעברתו לגליל, על פי החלטת הממשלה בעניין. הנאשמים הוסיפו וטענו כי מבחינה מעשית לא ניתן היה, להשיג רישוי חוקי לשימוש שנעשה על ידם, וזאת על אף נסיונות רבים מצידם לכך. עוד הוסיפו אותם חברי מושב לטעון כי במקומות רבים בארץ נעשו "הסבות" כאלו של מבנים, ללא רישוי כדין, אך הרשויות לא עשו דבר מבחינת אכיפה והעלימו עין.
בית המשפט השלום בירושלים הגיע למסקנה כי אותם חברי מושב אכן היו "עבריינים בעל כורחם": חוסל ענף הלול במושב, הוקמה ועדה שמסקנותיה אומצו בהחלטת ממשלה, לפיה יש עקרונית להתיר שימושים לא חקלאיים במבני לולים, אותם חברי מושב אכן פעלו במרץ לקבל את האישורים לפי הקריטריונים שקבעה המדינה, הכינו תוכניות, אך משאישור הרשויות בושש לבוא, ומתוך הכרח להתפרנס, נאלצו לעשות שימוש בלולים למטרות לא חקלאיות מבלי להמתין לקבלת האישורים.
השופטת ד"ר אגמון – גונן קבעה כי נסיבות מקרה מיוחד זה מחייבות הפעלתה של הגנה מיוחדת לטובת אותם חברי מושב - "הגנה מן הצדק". על פי השופטת, במקרה דנן התגבש מצד הרשויות מצג לפיו המעשה של אותם חברי מושב אינו בלתי חוקי, שכן נציגי הרשויות נפגשו עם חברי המושב, עודדו אותם להמשיך לפעול, גבו דמי שימוש בגין השימוש הלא חקלאי, דנו עימם בפתרונות של המצב, נמנעו זמן רב מלהגיש נגדם כתב אישום וכיוצא באלה.
אמנם, קובע בית המשפט, בראש ובראשונה ניצב עיקרון החוק המחייב כי עבריינים יועמדו לדין, אולם במקרה הנ"ל אין מדובר בעבירות פליליות ממש (מדובר כאן בעבירות לפי חוק התכנון והבנייה), אלא בעבירות מינהליות במהותן, עבירות שנולדו על רקע הסדרת תחומי החיים המודרניים.
שיקול נוסף אותו בחן בית המשפט הוא מצבו של קרבן העבירה. במקרה דנן אין קרבן עבירה ספציפי. יש להתחשב, קבעה השופטת ד"ר אגמון-גונן, בעיקרון של הגינות ההליך הפלילי ושמירת זכויות הפרט של אותם חברי מושב. לאור חובת ההגינות שרשויות שלטון החוק חבות כלפי הציבור, הרי שבנסיבות העניין הנ"ל, לאור המצג של הרשויות בפני חברי המושב והשתהותן מלהגיש את כתב האישום, לא היה מקום כלל להגישו. לאותם חברי מושב יש זכות למשפט הוגן, ואם לא ניתן לספק להם את הזכות הזו, יש לבטל את כתב האישום.
הערה: החלטת בית המשפט בפסק דין זה ניתנה בהסתמך על מסכת עובדות מאד יחודית, אשר התקיימה במקרה הנ"ל. אין להסיק מפסק דין זה לגבי כל מקרה בו מתעכבת בקשה לשימוש חורג או לשינוי יעוד, או לא מאושרת בקשה כאמור או כיוצ"ב.
בעריכת קנט את רכס, עו"ד