מה המבחן לסיווג השימוש שנעשה בקרקע – לצורכי חיוב בארנונה – שימוש בפועל או שימוש פוטנציאלי?

(עמנ 323/03, חברת מטע נ מנהל הארנונה מועצה מקומית זכרון יעקוב)

המועצה המקומית זכרון יעקוב (להלן: "המועצה") מחייבת זה שנים רבות את חברת מטע בע"מ (להלן: "החברה") בארנונה כקרקע לחקלאות, בגין שדה.
החברה טוענת כי מדובר בשדה בור העומד בשיממונו, וכי במשך שנים רבות השדה אינו משמש לחקלאות, ועל כן, משאינו משמש בפועל לחקלאות, יש לשנות את סיווגו, ובנסיבות העניין – לסווגו כ"אדמת בניין".

מנגד, טענה המועצה כי יש לסווג את השדה לא על פי השימוש בו בפועל, אלא על פי הפוטנציאל שבו, וכל עוד לא שונה היעוד התכנוני שלו, תמשיך המועצה לספק שירותים לאדמה חקלאית, ועל כן החיוב. המועצה הוסיפה כי אם החיוב יהיה על פי השימוש בפועל, קיים חשש שתושבים רבים ינצלו את העובדה כי המועצה אינה בודקת בפועל איזה שימוש נעשה בחלקות, ויודיעו כי אין הם עושים שימוש בקרקע, כאשר בפועל דווקא יעשו שימוש.

סגנית נשיא בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, כב' הש' ב. גילאור, קבעה כי המבחן לסיווג הקרקע הינו מבחן השימוש בפועל, ולא הפוטנציאל שבשימוש (לפי הייעוד התכנוני). לפיכך, על מנת להגדיר קרקע כ"אדמה חקלאית", יש לבחון האם אכן עושה בה הנישום, שימוש בפועל התואם הגדרה זו.

עוד מוסיף בית המשפט, כי על פי פקודת העיריות (נוסח חדש), הסיווג המתאים לשדה המדובר הוא באמת "אדמת בניין", שכן הסיווג הנ"ל מוגדר ככולל בתוכו "כל קרקע שתחום העיריה שאינה לא בניין ולא אדמה חקלאית ולא קרקע תפוסה". מכיוון שהשדה אינו אדמה חקלאית (בפועל) ואינו קרקע תפוסה, יש להגדירו כ"אדמת בניין".

בעריכת קנט את רכס, משרד עורכי דין