בכך דחה בית המשפט את פסיקתו של בית משפט השלום, וקיבל את עמדת המדינה (להלן: "המערערת").
העובדות
· בעקבות קיצוץ מכסות בענף הלול, השכיר המושב (להלן: "המשיבים") מבני לולים, שהיו ברשותו (להלן: "המבנים") לאנשי עסקים, אשר השתמשו בהם לצורך תעשיה ומסחר.
· בית משפט השלום זיכה את המשיבים בקובעו, כי קמה למשיבים הגנה מן הצדק, אשר ניתנת במקרה בו קיימים רדיפה, דיכוי והתעמרות מצד הרשות השלטונית.
· המדינה ערערה על החלטה זו.
טענות המערערת
· למשיבים ניתנה האפשרות להסדרת השימוש בלולים בהליך של בקשה לשימוש חורג, בכפוף למילוי כללים מסוימים שנקבעו.
· אולם, הן המושב והן שוכרי המבנים לא פנו בבקשה לקבלת היתר לשימוש חורג במבנים.
טענות המשיבים
· עם נטילת המכסות מהמושב, הזניחה המדינה לאורך שנים את עניינו של המושב להכשיר את הלולים לשימושים אחרים והתעלמה מהשימוש החורג. זאת, למרות שהובטחה למושב הסדרת שימוש חלופי לא חקלאי.
· המושב שוקד על הכנת תוכנית מתאר מתוקנת שתכשיר את השימושים הנדונים במבנים.
דיון
· אין להחיל את טענת הגנה מן הצדק על עניינם של המשיבים, שכן המדינה לא מנעה מהמשיבים קבלת היתר לשימוש חורג במבנים.
· על המשיבים היה לפעול במסגרת ההליכים התכנוניים או המשפטיים המתאימים, לשם הסדרת המרת יעוד המבנים.
· לגבי שוכרי המבנים לא ניתן להשתמש בטענת הגנה מן הצדק, הואיל ואינם בעלי נחלה במושב, לא היו בעלי זכויות בעבר במבנים ולא פנו לרשויות התכנון והרישוי.
נפסק
בנסיבות אלו דין הערעור להתקבל. התיק הוחזר לבית משפט קמא לשם קביעת גזר הדין.
בדבר שאלות נוספות ניתן לפנות לרו"ח יוסי שלם בטלפון: 6382845 - 03.
ברית פיקוח 2000
אגודה שיתופית בע"מ