"בג"ץ הקשת המזרחית" הינו אחת הסיבות ל "מחאה החברתית" כיוון שחסם את הדרך לשיווק קרקעות מינהל חקלאיות למגורים . כמו כן מונע את תיפקודן של "ועדות קבלה" בהתיישבות שבעזרתן שומרים היישובים על אופיים החברתי הייחודי שביטויו הוא שותפות ואחריות הדדית בין החברים . התוצאה היא עצירת הגדלת אוכלוסייתם של יישובים רבים . הערה : כל אחד משלל גווני החברה הדתית שומר בקנאות על ייחודו ו א י ן טענות .
ועכשיו , בשם אותו "צדק חלוקתי" מציע אותו פרופסור מלומד , במסמך דלעיל , לגזול מהמושבים והקבוצים את פרי עמלם – את נכסיהם שיצרו במשך שנות עמל רבות , ולהעבירם חינם אין כסף לתושבי ערי הפיתוח הנוכחיים . וזאת כיוון שסביהם של אלה , בבואם ארצה , עבדו לפרנסתם במפעלים האזוריים שהחקלאים הקימו בעמל רב והפרופסור עוד מעיז לקרוא לגזלה זו : פיוס הסטורי , סולידריות חברתית ו צדק חברתי
ועוד אומר המלומד החכם : " יישומה של מדיניות זו יכול להביא למיגור העויינות השוררת זה שנים בין תושבי המועצות האזוריות לבין ערי הפיתוח". תמהני , מהיכן צומחת התאוריה המבריקה של הפרופסור החכם שהתרופה לעויינות , כדבריו , היא ג ז ל ה. גזלת נכסי החקלאים ומסירתם ללא תמורה לבעלות ערי הפיתוח .
דמגוגיה צרופה והטעיית הציבור. זהו "ההסבר המדעי" של יונה כי "העוול" שהמועצות האזוריות גורמות לערי הפיתוח נובע מכך ש"השטח הממוצע" העומד לרשות תושב שדרות הוא 0.26 דונם, בעוד שלתושב מועצה אזורית רמת נגב הסמוכה 21.2 דונם, ק ש ה מ א ד להסביר אחרת השוואה כ ז ו בין שני "תושבים" כה שונים.
ולידיעה : המועצות האזוריות הן התאגדות, פורמלית על פי חוק , של מושבים, קבוצים ויישובים אחרים לשם נשיאה משותפת בעול עלות שרותים מוניציפלים ואחרים ואין להן קרקע אלא ליישובים.
לפי הפרופסור המלומד: "הקרקע של המועצות האזוריות רוויה בזיעת אפם של תושבים אלה והמיזמים הכלכליים שצמחו עליה חבים את הצלחתם, במידה רבה, למסירותם ולכישוריהם המקצועיים"
המשתמע מתורתו הקומוניסטית של מלומדנו, הנשענת על תורתו של קרל מרקס, היא כי כל בעל מפעל, תעשייתי ואחר, שהעובדים בו מרווים את "רצפת המפעל" בזיעת אפם חייב לחלוק עם עובדים אלה הן את הבעלות על נכסיו והן את רווחיו מנכסים אלה.
לצורך עיבוד ושיווק תוצרתם השקיעו המושבים והקבוצים סכומים גדולים מאד במפעלים האזוריים שבתחומי המועצות האזוריות ונכנסו בשל כך להתחייבויות כספיות מ א ד גדולות. תושבי ערי הפיתוח עבדו במפעלים אלה לפרנסתם.
הם אינם, ולא היו אף פעם, שותפים ל א לסיכון ל א להפסדים ו ל א לרווחים.