1950 - בינואר ט"ו טבת תש"ו – העלייה לקרקע.
"תושבי עקרון" מנתקים את צינור המים לאתר האוהלים, מדוע? "השמועות" אומרות שלא רצו שתהייה הרחבת עקרון.
דיירי האוהלים נאלצים להביא מים בדליים מחצרו של ארקין.
לאחר ימים מספר עובר היישוב לחסות תנועת המושבים, מתחברים לצנרת מים והיישוב מקבל שם חדש "גני-יונה" ששונה בהמשך ל"גני-יוחנן" על שם הנשיא הראשון של הקק"ל – יוחנן קרימינצקי.
המתיישבים עוסקים בעבודות שונות בין היתר ביציקת בלוקים ובניית בתי קבע.
שנות ה- 50
אין פרנסה, העבודה ברפתות מתישה , חדירות של מסתננים , גניבות, הצפות בחורף, לא כולם החזיקו מעמד . כשליש מהמשקים נעזבו בדרך כלל באישון לילה (לאנשים לא היה כסף להחזיר חובם לסוכנות).
למשקים הריקים מביאים עולים חדשים מטריפולי ומספר משפחות יוצאי-תימן.
שנות ה-60
בגני יוחנן רפתות, חממות פרחים, מעט לולים וגם מגדלי ירקות.
החיים לא קלים, יש משברים בחקלאות, האנשים מתחילים לחפש פרנסה שאינה קשורה לחקלאות.
שנות ה-70
שוב כ- 18 משקים ריקים, הפעם מאכלסים את המשקים אנשים מחוץ למושב ובנים מהמושב , יש שיפור מה בחזות המושב, נבנים בתים נאים ומתחילים לטפח יותר את החוצות.
שנות ה-80
רוב הרפתות חוסלו, מטעים נשארים בתחום החקלאי , אותם מטעים הופכים לחקלאים גדולים ומנהלים את המשקים בשיטות מתקדמות.
שנות ה-90
שכון הבנים בתכנון ובנייה, דגש רב על גינון ציבורי , המושב מתפתח וגדל ונעים לגור בו.
בשנות ה- 2000 החקלאות הצטמצמה לגידולי ירקות ומעט מטעי יין וזיתים מנסים להתאים את פרנסת המושב לתעסוקות חלופיות.