ב- 1912 בתקופת העלייה השנייה ניקנו 4300 דונם ונחפרה באר מים שהתבררה כחרבה ע"י חברות פרטיות והישוב נקרא עין חי. הישוב הוגדר בתחילה כמושב פועלים , כשלימים ב- 1919 הפך למושב עובדים למרות ששם המושב שונה לכ"מ – המתיישבים המשיכו לקרוא לו עין חי עוד עשרות שנים.
ב- 1919 ניבנו בכוחות משותפים הבתים לשלושת המשפחות הראשונות , בנוסף ל- 5 רציפים ואוהלים שהיו כבר.
בשנה זו הצטרפו משוחררי הגדוד העברי . כולם עבדו כקבוצה. ללא גב מיישב ומממן וללא ניסיון חקלאי מספק. בפרעות תרפ"א – נעזב המקום לתקופה קצרה וביחד עם תושבי כפ"ס עברו לפתח-תקוה וחזרו מיד אחרי הפרעות (של 1921) , בכוחות מחודשים הפעם 40 משפחות. חלקות המגורים הוגדלה ל- 10 דונם למטרת בניית "משק מעורב" המספק מזון בסיסי לכל משפחה: לול, רפת, גן ירק, ופרדס קטן. הכל היה מבוסס על מציאת מים בבארות שנחפרו אמנם אבל באיחור של עשרות שנים ולכן המושב לא התפתח בקצב הראוי.
רק בשנות ה- 30 התקבלה הלוואה לחפירה באר מים מוצלחת שאפשר נטיעת פרדסים בחלקות של החברים. אז גם התפתח המושב שסוף סוף נסלל אליו כביש והגיע החשמל, הטלפון, והרדיו.
עדיין נסעו בעגלות עץ, האדמות נחרשו חריש עמוק ב- 12 צמדי פרדות, גרו בצריפים וחיו בעוני שנחשב היום לבלתי נסבל. החלב הובל יום יום בעגלות עץ לת"א. המחלבה שהוקמה ב- 1924 התפתחה למחלבת תנובה מ- 1930, עד שב- 1950 נבנתה מחלבת ת"א.
ב- 1919 הועלה לראשונה הרעיון של מושב עובדים ע"י וילקנסקי ונראה שלמד על בשרה של עין-חי את קשיי יישוב של 12- פועלים ללא משפחות ולכן הציעה שמושבים יהיו בגודל מינימאלי של כ- 40 משפחות. כך נולדו המושבים והקיבוצים ב- 1921 . וכך גם מושב עין-חי גדל ל- 40 משפחות. בסוף שנות ה-20 הורחב המושב ב- 16 נחלות נוספות, מתיישבים אלו השקיעו כסף רב בקק"ל וכל ההשבחות בשיעור של פי כמה וכמה ממחיר הקרקע גם הם עשו ע"י חברי המושבים. למרות זאת חידוש זכויות החכירה של הנחלות מופרות באופן שיטתי ע"י המינהל.
ב- 1923 קנתה קק"ל את אדמות עין חי והסכמי החכירה ההיסטוריים נחתמו בספטמבר 1932 בתחילת שנות ה- 30 כפר מלל מסרה מסיבות ציוניות התיישבותיות אלפי דונמים לישובים שקמו סביבה בהתיישבות ה- "1000" : ירקונה, גני עם, חלק גדול מרמתיים(הוד- השרון) , גבעת ח"ן , ואדמות שנמכרו לרמות השבים. בשנים האלו נחפרו בארות מים, ניטעו פרסים שהביאו לרווחה כלכלית יחסית .
במלחמת השחרור שמונה מהבנים הראשונים (ששרתו בפלמ"ח) נהרגו במלחמה על הדרך לירושלים, רבים נוספים נפצעו קשה (ביניהם מי שהיה ראש הממשלה אריק שרון) זו היתה מכה קשה לישוב כל-כך קטן שגם כך סבל מהתנכלויות ומצב כלכלי קשה ביותר.
סימן ההיכר הידוע של המושב היתה שדרת הקזוארינות שניטעה ב- 1924 ונכרתה ב-מ 1994 לצורכי הרחבת הכביש הראשי , מה שמאפיין כיום את המושב הוא כבישי האורך והרוחב – וכביש חדש של הוד השרון הדרום שמעכבים את התב"ע ולא מאפשרים הבניה לדור ההמשך, בעוד הוד השרון מתפתחת ובונה סביבה אלפי יחידות דיור.