מכובדי, מורי ורבותי, חברות וחברים,
אפתח בכבוד מלכות: חברי הטוב אישי שר התמ"ת שלום שמחון; אישי ראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל רב אלוף בנימין גנץ – בני שלנו; חברנו היקר מזכ"ל תנועת המושבים מאיר צור; כבוד נשיא המכללה האקדמאית "אחוה" פרופסור עליאן אל-קראנוי, יקירנו מכובדנו יושב ראש הועד המנהל של המכללה מר שמואל ברקוביץ; והרוח החיה של אירוע מרגש זה אהובתנו אילנה יוגב.
"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".
רק בשביל לפגוש את כל מי שבא לכאן היום, כדאי היה להגיע לגבורות.
תודה לכם חברי אנשי התנועה - ותיקים וצעירים, שנאספתם מכל מרחבי ההתיישבות, לאירוע תנועתי זה של גבורות. יותר משיש באירוע זה ציון גיל הגבורות שלי, ראוייה התכנסות זו לציון שנות הגבורות אליה הגיעה בימים אלה תנועת המושבים, כמאמר חכמינו "וכשאני לעצמי מה אני?".
* * *
תודה לחברי הרב הראשי השני לצה"ל אלוף במיל' הרב מרדכי פירון – יו"ר "מרכז ספיר" וכל אנשי המרכז.
לחברי ב"ועידת התביעות"Claims conference" – יו"ר הוועד המנהל מר ראובן מרחב; הממונה על מפעלי הנצחת השואה בישראל מר צבי ענבר
לחברי הוותיק ושותפי הנאמן לשליחותי ברומניה ובארגון הג'ויינט העולמי ד"ר צבי פיין ורעייתו ד"ר רות.
לחברי הנאמנים והוותיקים עו"ד חיים קמחי, עוזי ברעם ומיכה חריש, איתם עשיתי כברת דרך משמעותית בחיים הציבוריים בכנסת ומחוצה לה.
לחברי משה מושקו מושקוביץ – יו"ר היכל שלמה, מחוללה ומייסדה של העיר אפרת.
לחברי היקר הסופר חיים באר ששימש "עזר כנגדי" בעריכת "מחניים" והעזר האמיתית שלו בתיה רעייתו
לחברי הטוב רמי טל עורך בכיר בידיעות אחרונות והוצאת הספרים שלה.
אחרונים אחרונים שהם ראשונים שבראשונים, משפחתי האהובה שנתברכתי בה לרוב נחת, שמחת לב וחדוות חיים.
בלב מלא הוקרה ללא גבול תודה לך דבורה רעייתי שעמדת בגבורה בנאמנות ובמסירות להביא אותי לגיל גבורות ולכל מה שהשגתי.
אודה ואבוש על הימים והלילות הרבים, על השבתות והחגים, בהם נעדרתי מן הבית ועשיתי בהתיישבות ובקהילות ישראל.
גידול הילדים ועול הבית הכל היה על שכמך. באותה עת, בשעות שלא יום ולא לילה, השקעת עצמך בלימודים ומחקר אקדמי, הגעת לדרגה בכירה ולתואר פרופסור. ספרייך הרבים ביניהם הספר "הגרעין והרחיים" על ההתיישבות בנגב, עומדים בשורה הראשונה של המחקר ההיסטורי בן זמננו.
הקמת לנו משפחה לתפארת. ילדינו האהובים מירון וקרוליין, אביעד ואלישבע, חגית ואודי. ונכדינו היקרים שחלקם נוכח כאן עמנו היום. וחלקם אינו נוכח עמנו באירוע מרגש זה כי הם ממלאים את חובתם בשירות בצה"ל.
מכובדי,
בתלמוד במסכת ברכות הורו לנו חז"ל, כי יש לומר דברים בכבוד ובשבח אכסניה.
ברשותכם, אומר מילים אחדות בכבוד שתי האכסניות הראויות לכל שבח.
האכסניה האחת, זו המארחת אותנו בערב זה בצורה כה מרשימה, הלא היא "המכללה האקדמית אחוה", שחברנו כאח לי שמואל ברקוביץ הוא יו"ר הועד המנהל שלה.
והאכסניה האחרת, זו הביתית שלי – שלנו, היא תנועת המושבים שמנווט אותה המזכ"ל הערכי חברנו מאיר צור, המחזיר לה את חן נעוריה ומחדש את ערכיה.
כשאני מזכיר את מאיר צור ואת שמואל ברקוביץ שיזמו אירוע מיוחד ומרגש זה, לא אקפח חלילה את זכותם וחלקם של כל אחרים שטרחו, ארגנו והפיקו את האירוע המורכב והמרגש הזה, בראש ובראשונה אילנה שלנו רבת החן והכריזמה, כשרון הארגון והרעיונות המקוריים הבלתי נדלים שלה, אשר יחד עם יהודה אלטון, מיכל דותן, לירז רם – (החוגגת היום יום הולדת), ורדה בואבי, כרמלה שליט, כוכי שמסי, בני אלירז, יעקב יענקלה בורשטין, זהבה, צורית, וכמובן אנשי מטה המושבים איציק יצחק כהן, עמית יפרח, יוגב שריד, ואחרון אחרון חביבים איל אוזן וגאוות התנועה חבורת החולצות הכחולות, כמו גם כל האחרים שהיו שותפים לאירוע תנועתי זה.
פתחתי בדברי תודה לאילנה, ויסלח לי אישי הרמטכ"ל – בני היקר, אם אומר משהו אפיקורסי. אלמלא, חיינו בתקופה בה עדיין תקפה הדרת נשים, הייתה גם אחותך הקטנה אילנה ראויה ומוכשרת להתמנות רמטכ"ל.
יקירי, חברות וחברים, מורי ורבותי,
אמרו חכמינו במשנה ב"פרקי אבות": "בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם".
כשחגגו לנשיא החמישי למדינת ישראל חברי וידידי יצחק נבון –את יום הולדתו ה-90 הוא פירש בדרך משלו את קביעת החכמים במשנה ואמר: בן חמישים - איש; בן ששים - קשיש; בן שבעים -ישיש; בן שמונים ותשעים – בקשיש; מכאן ואילך לא איש ולא קשיש, לא ישיש ולא בקשיש, מכאן ואילך - מאפיש.
חברותי, חברי וידידי,
נהוג בעולמנו כשעורכים אירוע לכבודו של בעל יובל, מרעיפים עליו דברי שבח והלל, מכתירים אותו בכתרים רבים ומעטרים אותו תוארי כבוד, יקר וקילוסין. אף כאלה שאינם הולמים אותו ואינו ראוי להם.
גם זה ממנהגו של עולם הוא, כשחתן המסיבה - בעל היובל, קם להודות למברכיו מוקיריו, הוא עומד על רגליו נרעש ונפחד, עטוף אדרת של צניעות וענווה על פניו ארשת של מבוכה ותימהון, מיתמם ואומר: חברי, ידידי מורי ורבותי, הגזמתם והפרזתם, הנני העני ממעש ומי כמוני יודע את דלות ערכי ואפסותי, אין בי מכל מה שאמרתם עלי ולא כלום ואיני ראוי לכבוד, לשבח ואף לא לחצי ההלל שהרעפתם עלי בשפע רב.
ואכן, מורי ורבותי, זה דרך העולם וזו דרכם של בעלי יובלות וחתני מסיבות שהגיעו לגיל עצה, זקנה, שיבה וגבורה.
אך תסלחו מורי ורבותי, אם אומר לכם, בענווה וברוב צניעות אני מכריז קבל עם ואומר: לא הגזמתם ולא הפרזתם, קימצתם ומיעטתם!
מאדון הנביאים משה רבנו למדנו, שמשחקי ענווה או ענווה שאינה במקומה, גרועה שבחטא הגאווה היא.
וכבר ראינו בעלי יובל גדולים וחשובים, שהם צנועים ידועים וענוותנים מפורסמים, שאם חלילה לא הקדמת לשמם תוארי כבוד כמו: אישי הדגול, ענק רוח, בן דור הנפילים, משכמו ומעלה, הגאון מרן, שר התורה ועוד ועוד. עלול אתה חלילה להיכוות בגחלת קנאתם טינתם ושנאתם, אותה ינטרו וישמרו לך עד סוף כל הימים.
זאת ואף גם זאת, אם יאמר לך אדם שאינו אוהב כבוד אל תאמינו לו. ואלה הבורחים מפני הכבוד, עושים זאת כדי שהכבוד ירדוף אחריהם וישיגם, כמאמר חכמינו "כל הבורח מן הכבוד - הכבוד רודף אחריו".
חברי וידידי שר האוצר המיתולוגי של מדינת ישראל פינחס ספיר היה אומר: מעולם לא סטרתי לאיש שהחניף לי ולא נטרתי איבה למי שנתן לי כבוד יותר מדי.
על כן, חבריי, מוקיריי וידידיי, אני מודה לכם על הכבוד המרגש שחלקתם לי, אך ביותר אני מודה לכם מעומק הלב על החברות הטובה והנאמנה, החיבה והאהבה שאני זוכה לה מכם כל השנים, כמאמר החכם במשלי (לז, יז): "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
ידידים וחברים,
אירוע וחגיגה נפלאים שכאלה, לא כל אדם זוכה להם, רק בר מזל, יכול לזכות בהם וגם זאת רק אחת לשמונים שנה. ועליו לדעת כי העונג הכבוד והיקר שמעניקים לו בעולם הזה, יקוזז מהחשבון שלו על מה שהוא עתיד לקבל שכר בעולם הבא על מצוות ומעשים טובים שנרשמו שם לזכותו, וזאת בתנאי שאין לו "אובר דרפט", משיכת יֶתֶר של תענוגות יתר בעולם הזה, מלבד עונג שבת ועונג של לימוד תורה שלא על מנת להיות נמנים עם אלה ש"תורתם אומנותם" המקבלים את שכרם מושלם כבר בעולם הזה, ודי למבין.
ובכן מכובדי, מדי דברי על שכרם של מעשים טובים, תרשו נא לי להביא פרשנות מן המקורות על המאורע הזה הקרוי "חגיגת יום הולדת", שאנו מקיימים כאן היום.
במקורותינו, אין חגיגת יום הולדת מאורע הזוכה להתייחסות כלל..
הפעם היחידה שתורת ישראל עוסקת בחגיגת יום הולדת, הוא חגיגת יום ההולדת של פרעה, כנאמר בספר בראשית (לה, כ): "ויהי ביום הולדת את פרעה ויעש משתה לכל עבדיו".
התייחסות מה במקורותינו ליום הולדתו של אדם, אנו מוצאים בדברי קוהלת שם אומר החכם מכל אדם (קוהלת ה,יד): "טוב שם טוב משמן טוב, ויום המות מיום היוולדו".
חכמינו חילקו את הפסוק לשניים, את חלקו הראשון פירשו: "טוב שם טוב משמן טוב" – כמה הולך שמן טוב? מקיטון [חדר קטן] לטרקלין [חדר גדול], ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו; שמן טוב - נרו מאיר רק את סביבתו הקרובה, שם טוב - מאיר את העולם" (שמות רבה). זאת ועוד, שמן טוב נרו דועך ושוב אינו מאיר. שם טוב מוסיף והולך ואינו דועך לעולם.
את חלקו השני של הפסוק: "ויום המות מיום היוולדו", פירשו כך "נולד אדם - הכל שמחים; מת – הכל בוכים. ואינו כן, אלא נולד אדם אין לשמוח, שאין יודעים באיזה פרק ומעשים יעמוד, אם צדיק ואם רשע, אם טוב ואם רע; מת, הם צריכים לשמוח, שנפטר בשם טוב ויצא מן העולם בשלום.
אמר ר' לוי: משל לשתי ספינות שהיו פורשות בים הגדול, אחת יוצאת ללימן [מהנמל] ואחת נכנסת ללימן [לנמל], זו שיוצאת היו הכל שמחים בה (ופותחים עליה בקבוקי שמפניה), זו שנכנסת [לנמל וחוזרת מהפלגה ארוכה].לא היו הכל שמחים בה. היה שם פיקח אחד, אמר: חילופי הדברים אני רואה כאן! זו שהיא יוצאת מן הנמל לא היו הכל צריכים לשמוח בה, שאינם יודעים באיזה פרק היא עומדת ומה ימים מזדווגים לה [ובאיזה ים סוער וגועש היא מפליגה] [ומה רוחות מזדווגות לה ואלו רוחות, סערות וסופות נכונו לה], וזו שנכנסת לנמל הכל היו צריכים לשמוח, לפי שהם יודעים שיצאה בשלום מן הים ונכנסה בשלום, הוא ששלמה אמר: "ויום המות מיום היולדו" (שמות רבה קוהלת רבה).
ביום ההולדת הראשון שלי, יצאתי לאוויר העולם לתוך ים סוער וגועש באחת התקופות הגורליות של העם היהודי. לנגד עיני עוברים המאורעות-הפרעות של הכנופיות הערביות בשנות ה- 30. "הימים הנוראים והאיומים" של מלחמת העולם השניה והידיעות על אימי שואת יהודי אירופה.
אך, בתוך הים הסוער הזה הפלגתי וזכיתי גם לחוות גם את הימים הגדולים של החלטת האו"מ על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל בכ"ט בנובמבר, את הכרזת המדינה ואת מלחמת השחרור והעצמאות.
כחייל בצה"ל זכיתי והשתתפתי במלחמת סיני, זכיתי להיות עם הלוחמים בפעולות תגמול, להגיע עם הצנחנים לכותל במלחמת ששת הימים, וללוות את חיילנו בסיני ורמת הגולן בימים הנוראים – תרתי משמע – של מלחמת יום הכיפורים. היה לי גם הכבוד להימנות עם הנהגת ההסתדרות הכללית ולכהן כרב ההסתדרות , ושנים לא מעטות זכיתי גם לכהן כחבר בכנסת ישראל.
אך, מכל הכהונות בהן זכיתי, והכתרים שהושמו על ראשי, תמיד נתכבדתי והתגאיתי באחת, יחידה ומיוחדת: רבנות תנועת מושבי העובדים. זו התנועה אשר בהתגשם חזון קיבוץ הגלויות וקמה מדינת ישראל, היתה חלוץ העובר לפני המחנה לקליטת העולים החדשים להתיישבותם בכל מרחבי הארץ ולהבטיח את גבולותיה הפרוצים של המדינה. ובכך להיות מסד גם להגשמת חזון מיזוג הגלויות.
במעמד זה חש אני חובה קדושה, להעלות את זכרם של חברים וחברות שמילאו מרכזיים בתנועה והיתה לי זכות גדולה לעבוד במחיצתם, ללמוד מהם לשרת את תנועת המושבים באהבה, באמונה ובמסירות, להתיישבות ערכית ולהשתרשות עם ישראל בארצו.
אעלה את זכרם של החברים: עוזי פיינרמן, אהרן אוזן, אברהם זילברברג, נחום גנץ, בנציון חלפון, משה סרדינס, שי בן אליהו, דניאל [ג'וני] יוחנן, רענן נעים, חיים ורטהיים, עמרם שושן, ודוד מליח זכרונם לברכה.
ואת החברות: שרה כפרי, חיה'לה פרימן, טובה סיגטי, קלייר גורדון, לאה ברקין, ומרים שור עליהן השלום ומנוחתם עדן.
ויבדלו לחיים טובים וארוכים החברים: אריק נחמקין, יחזקאל זכאי, עמוס הדר, שמחה אסף, אפרים שלום, גדליה גל, ניסים זוילי, שמואל ברקוביץ, שלום שמחון, נפתלי בן סירא, איתן בן דוד ומאיר צור, יזכו לשנים רבות נעימות וטובות.
החברות: אורה גז, רנה דותן, מזל אחרק, שוש ענבר, בת שבע אפרים, מנשים באוהל תבורכנה.
אזכור בערגה את יקירי התנועה שהיו לי כמו לרבים דמויות מופת לחלוציות של חזון והגשמה: רבקה ומרדכי גובר, הרב זכריה כהן, דוד ברש, יוסי יפה זכרונם לברכה בצרור החיים של התנועה לדורותיה.
מזה כיובל שנים אני זוכה לכהן כרבה של תנועת המושבים, וכמעשה אהבת יעקב לרחל, כל אותן שנים – כימים אחדים היו לי באהבת התנועה, אנשיה, ומלאכת היצירה והעשייה.
נער הייתי, גם זקנתי.
חלומות ויעדים רבים הצבתי לעצמי ברבנות תנועת המושבים.
רבים מהם התגשמו והיו למציאות.
שאיפתי הגדולה הייתה להביא לקירוב לבבות בין אבות לבנים, להשכין שלום ורעות בין אדם לחברו, אהבה בין איש לאשתו, אחווה בין איש לרעהו.
ביקשתי להביא , בדרכי שלום ונועם, ליתר אחדות בין חלקי העם, בין "דתיים" ו"חילוניים".
ביקשתי להנחיל את מורשת היהדות ותודעתה, את ערכיה הגדולים, וכל זאת מתוך רצון ולא מתוך כורח של שטיפת מוח והטפה מתנשאת.
הייתה לי הזכות להיות שותף בבניין כור ההיתוך המשמעותי ביותר של חזון מיזוג הגלויות. לגשר בין ההתיישבות הותיקה להתיישבות העולים. לאושרנו, בתנועת המושבים לא קיימת עוד חלוקה ומתח בין ההתיישבות הוותיקה לאחותה הצעירה.
בערב זה אני רוצה, אך לא אוכל, לסקור את כל מהלך השנים. שאם הייתי עושה כן, הרי שכמאמר חכמים הקדמונים לא היינו מפסיקין ולא היינו מספיקין.
הרבה סיפוק יש על מה שהושג.
אכן, לא אעלים מכם שיש גם אכזבות.
חלומי הגדול לביטול המחיצות בין דתיים ללא דתיים לא הושג, ולעתים דומה בעיניי כי הפער הולך ומתרחב. הקיצוניות מכה שרשים מסוכנים ומאיימת על שלמות העם ועתידו.
החיים הם דינמיים, מה שהיה טוב ונכון ויפה בעבר, בשנות ה-20 ה-30, ה-50 וה-60 אינו עוד נכון בימינו אלה.
ערכים ומשמעויות לובשים צורה ופושטים צורה, אך עקרונותיהם ויסודותיהם לעולם עומדים.
הערכים עליהם מתקיימת תנועת המושבים הם קיימים ועומדים גם כיום כמו שכתבה אילנה בסיום המסר שלה לאירוע זה:
"להביט לאחור על דרכה של תנועת המושבים, על סיפורה של המדינה
לזכור שהמפעל האדיר הזה הושג בעמל רב ולא ניתן כמתנה
שיש לנו מורשת של תורה, של עם, של התיישבות וציונות שדורשת גם היום אמונה בדרך וסובלנות
להבין שהמשימות עוד לא הושלמו, המסע עדיין לא תם
אך שגם אם לא קלה הדרך – אנחנו עדיין כאן.
וכשתנועת המושבים, כאז כן היום, מובילה את המרחב מתוך חזון וערכים
והלב נמלא גאווה על הזכות והחובה להיות חוליה בשרשרת כאחים".
* * *
אם הקב"ה יקצה לי עוד שנות חיים עלי אדמות, אוסיף ואחלום, ואעשה הכל להגשמת שניים מחלומותיי:
לראות את חלקי העם המפולגים ביניהם מתאחדים ולחזות בנועם השלום שכולנו מייחלים לו.
"ה' עוז לעמו יתן " העוז הוא אחדות העם ושלמותו.
"ה' יברך את את עמו בשלום" – כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד", וכפירושם של חכמים: ונתתי שלום – גם ביניכם, גם ביניכם לבין אויביכם.
תודה, תודה, תודה