מושב הוא אחת מצורות ההתיישבות הוותיקות: כבר לפני קרוב למאה שנה, בשנת 1921 הוקם ראשון המושבים בארץ, נהלל – ובעקבותיו צצו עוד מושבים רבים. ישוב קהילתי, לעומת זאת, הוא צורת חיים חדשה יחסית שהחלה צוברת פופולאריות בעיקר בראשית המאה ה- 21. הבדל משמעותי נוסף הוא היחס לחקלאות ומידת מרכזיותה בחיי הקהילה, כשהמושבים עוסקים בה ומתפרנסים ממנה (גם אם בימינו התווספו עליה עיסוקים נוספים) ואילו בישובים קהילתיים אין הכרח לעסוק בחקלאות ורוב חברי ישובים אלה מוצאים את פרנסתם בענפים אחרים.
עקרונות החיים במושב
הבסיס לעקרונות החיים במושב הונח כבר בשנת 1919, ב"חוברת ליסוד מושבי עובדים", ועוגן מאוחר יותר בחוקה שנתקבלה בוועדת ניר שהתכנסה בשנת 1927.
ראשית, כך נקבע, הקרקע תהיה שייכת למדינה ולא למתיישבים. המדינה מחכירה לכל חבר מושב נחלה, שחלקה משמש למגורים וחלקה לחקלאות. בתחילת דרכם, המושבים פעלו על פי עיקרון הגיוון, ובכל משק התמחו במספר ענפים ותחומים על מנת להימנע ממצב שבו יש תלות מוחלטת בענף אחד או בעונתיות. עיקרון הגיוון נמצא כמובן בתוקף גם בימינו, ואם בראשית ימי המושבים מותר היה להשתמש בנחלה אך ורק לחקלאות, כיום כאמור ישנן גם אופציות נוספות כמו מסחר, תיירות, אחסון ועוד.
עיקרון יסוד אחר הוא התמיכה ההדדית והרעות: חברי המושבים תומכים זה בזה, מתגייסים איש למען רעהו בעת צרה, מנהלים במשותף את מכירת התוצרת ואת רכישת המשאבים הנדרשים לשם הייצור החקלאי ונהנים באופן כללי מחיי קהילה ערים ותוססים, תוך הקפדה על חופש הפרט בכל מה שלא קשור לכלל חברי המושב.
מה עומד בבסיס הישוב הקהילתי?
העיקרון הבסיסי של ישוב קהילתי הוא הומוגניות.
על מנת להשיג את הלכידות החברתית, לכל ישוב שכזה אופי ייחודי, ועל מנת להפוך לחבר בישוב יש לעבור ועדת קבלה הבוחנת את מידת התאמת המועמד לחיים בישוב. כך, למשל, ישנם ישובים קהילתיים המבוססים על אוכלוסיה חרדית ספציפית ודוגמה נוספת היא ישובים קהילתיים שכל חבריהם טבעונים.
צורת ישוב זו, ובעיקר אלמנט ועדת הקבלה, נתקלו בביקורת ציבורית לא מעטה, ובפרט הואשמו בדחיית מבקשים להצטרף מטעמים פסולים: למשל, משפחה שאחד מילדיה עיוור, בני 50 ומעלה או בני זוג ערבים – זאת כשמדובר בישוב שמוקם על אדמות מדינה ועל אף העובדה כי התשתיות של הישובים הקהילתיים ממומנות גם מכספי הציבור כולו.
על אף הביקורת על הסלקציה, אישרה הכנסת בשנת 2011 את "חוק תיקון לפקודת אגודות שיתופיות", המאפשר לישובים קהילתיים שבהם עד 400 בתי אב לקיים ועדות קבלה ולפסול את מי שאינו מתאים, לטעמם, לחיי הישוב לעבור לחיות בו. התוצאה היא חיי קהילה איכותיים אולם במחיר של פגיעה במרקם החברתי של המדינה כולה.
הרחבות במושבים
דרך נוספת ליהנות מחיי קהילה היא ההרחבות במושבים. חשוב לציין כי מי שמצטרף למושב אינו שווה זכויות לחלוטין לבעל נחלה אך הוא כן נהנה כמובן מכל השירותים ובעיקר מאיכות חיים גבוהה במיוחד.
בחלק מהמקרים ההצטרפות היא דרך מכרזים של מנהל מקרקעי ישראל, ובמקרים אחרים מתבצעת רכישת המגרש ישירות מבעל נחלה – שזכאי להחליט למי הוא מוכר ולמי לא.