השימושים החורגים הם סוגיה רגישה: מצד אחד יש שיגידו כי אפשר לצפות מחקלאי שאינו מצליח לפרנס את משפחתו לדבוק בענף לא רווחי גם במחיר של רעב ועוני. יש גם שיטענו כי כבר כשנוסחו עקרונות המוסד של המושב, בשנת 1919, נקבע שישנו צורך בגיוון על מנת שלא תיווצר תלות מופרזת בענף חקלאי אחד, וכי אין שום סיבה לא להרחיב את העיקרון החשוב הזה ולאפשר גם עיסוקים לא חקלאיים. מצד שני נשמעת הטענה כי מדובר בקרקעות מדינה שניתנו לחברי המושבים במטרה מוצהרת שישמשו כאדמות חקלאיות וכל שימוש אחר מהווה מתנה יקרת ערך במיוחד של המדינה לאוכלוסייה קטנה על חשבון כלל הציבור.
החלטה 755 והחלטה 1101
על פי ההסכם המקורי שנחתם בין מנהל מקרקעי ישראל לבין חברי המושבים, הנחלה הניתנת בחכירה לחברי המושבים אמורה לשמש למטרות חקלאיות (פרט לחלק המוקצה לבנייה למגורים), כששימוש חורג מהווה הפרה יסודית של ההסכם ומאפשר למנהל לדרוש בחזרה את השטח.
מאחר שעם השנים הפך תנאי זה לגזירה שכבר אי אפשר לעמוד בה, התקבלה בשנת 1996 החלטה 755, לפיה ניתן להקים גם מפעלים בשטח הנחלה – זאת בתנאי ששטחם אינו עולה על 500 מ"ר (כשמדובר במבנה חקלאי המוסב למטרה חדשה) או 300 מ"ר (כשמדובר במבנה חדש), וכן הם בני קומה אחת בלבד ולא עובדים בהם יותר מ- 10 בני אדם בעת ובעונה אחת.
גם תנאים אלה לא עמדו במבחן המציאות, וכך למשל בשנת 2004 פסק השופט אבי זמיר שגם מפעל ששטחו הוא 800 מ"ר אינו מהווה הפרה יסודית של ההסכם עם מנהל מקרקעי ישראל כך שהמנהל אינו רשאי לתבוע החזרת הנחלה לרשותו.
בעקבות אי התאמת החוק למציאות, חוסר היכולת של בני המושבים להתפרנס בכבוד מבלי לעבור על החוק ובמקביל הביקורת על המתנה הלא מוצדקת המוענקת על ידי המדינה לפלח אוכלוסייה מצומצם, התקבלה בשנת 2007 החלטה 1101 של מנהל מקרקעי ישראל שביטלה את החלטה 755 וקבעה תנאים חדשים לשימוש חורג בקרקעות חקלאיות (ונכנסה לתוקף סופית לאחר שאושרה ע"י בג"ץ).
איך לקבל אישור לשימוש חורג בנחלה?
על מנת לקבל אישור לשימוש חורג בנחלה ולהתפרנס מתחומים נוספים ולא רק מחקלאות, חשוב להקפיד על מספר כללים:
ראשית, המבנה המיועד לפעילות לא חקלאית ימוקם בתוך חלקת המגורים, אלא אם כן מדובר במקרים חריגים במיוחד, שבהם אין שום אפשרות, עקב תנאי השטח, להקים את אותו מבנה בחלקת המגורים ואז הוא ייבנה בחלקה א' – אבל כאמור מדובר במקרים חריגים במיוחד.
שנית, שטחו של המבנה שישמש לפעילות לא חקלאית (כלומר השימוש החורג) לא יעלה על 500 מ"ר ויש לו אישור מרשויות התכנון הרלוונטיות.
בנוסף, נדרשים המבקשים להסדיר שימוש חורג בנחלה את חובות העבר, כלומר לשלם רטרואקטיבית למנהל מקרקעי ישראל – 5% מערך השטח ששימש לפעילות לא חקלאית על כל שנה של שימוש חורג.
לאחר שמוסדרים חובות העבר, נדרש בעל הזכויות בנחלה לשלם למנהל מקרקעי ישראל דמי חכירה, בהתאם לשווי השטח שאמור לשמש לפעילות לא חקלאית.