חקלאות שלחין

שלחין היא חקלאות המבוססת על הזרמת מים אל הגידולים השונים. מהן שיטות ההשקיה השונות, מהי הסכנה בהשקיית יתר ובכמה מי קולחין משתמשים בארץ?

חקלאות שלחין היא חקלאות המבוססת על השקיה מלאכותית (בניגוד לחקלאות בעל, שבה הגידולים זוכים רק למים המגיעים ישירות מהגשמים ואינם נאגרים או מובלים לחלקות). מקורה של המילה שלחין הוא בשורש ש.ל.ח, שכן שהמים נשלחים אל הערוגות או החלקות ושם תורמים את חלקם החיוני בהצמחת הגידולים השונים.

אם החקלאים בימי הקדם נהגו להשתמש בעיקר במי הגשמים, הרי שטכנולוגיות מודרניות הנמצאות בשימוש חקלאי הופכות את השלחין לנפוצה יותר ויותר ומאפשרות את קיומה של חקלאות אינטנסיבית (כלומר יבול גדול במיוחד ביחס לגודל השטח) – בפרט נהוגה שיטה זו בגידולי פירות וירקות הזקוקים למים רבים, וכן בשדות כותנה שגם היא צרכנית מים כבדה.

שיטות ההשקיה שונות

ישנן מספר שיטות השקיה המשמשות את החקלאים ובהן הצפה (שיטה שהייתה נהוגה בעיקר בימי קדם; כך למשל השתמשו המצרים במי הנילוס להשקות את גידולי השלחין שלהם), המטרה (באמצעות ממטרות שסובלות ממספר חסרונות ובראשם פיזור בלתי אחיד של המים על פני השטח והתאיידות רבה), באמצעות תלמים (תעלות המאפשרות זרימת מים לאורך כל השדה; בארץ שיטה זו כבר אינה בשימוש אם כי במדינות אחרות עדיין נוהגים להיעזר בה), התזה מצינור, התזה דרך משפך (לטובת יחידות חקלאיות קטניות הדורשות השקיה עדינה) וכן טפטפות – אחת ההמצאות הישראליות המפורסמות. בשיטה זו משוחררים המים בקצב קבוע ובזרימה איטית יחסית, לעיתים מעל פני הקרקע ובמקרים אחרים ישירות לשורשים. בדרך זו – המהווה, אגב, חיקוי של שיטת השקיה עתיקה שנעזרה בכדי חרס – מושגת אחידות בפיזור המים בין כל הצמחים, ולא פחות חשוב: חיסכון במים, אחד המשאבים היקרים עבור החקלאים.

השיטה החדשנית פותחה כאמור בישראל, על ידי שמחה וישעיהו בלאס בסוף שנות החמישים של המאה העשרים, ותורמת להגברת התפוקה של החקלאות ולחיסכון במים במדינות רבות ברחבי העולם.

הסכנות שבהשקיית יתר

ראשית, השקיית יתר גורמת לאובדן מים יקרים – המים הם משאב מוגבל (למרות שכידוע כ- 70% משטח כדור הארץ הוא מים), ועל כן הקצאת כמויות גבוהות שלא לצורך של מים שיכלו לשמש לשתייה או לשימושים ביתיים אחרים אינה יעילה כלכלית.

כמות גדולה מדי של מים עלולה גם לגרום נזק לשורשי הצמחים ובכך לפגוע בהתפתחותם, ובנוסף שילוב בין השקיה לא מבוקרת לבין תנאי ניקוז לא נאותים, כשמדובר במי קולחין, עלול להוביל להמלחת הקרקע ולהפיכתה לבלתי ראויה לעיבוד חקלאי.

השקיית יתר כשמדובר במי קולחין עלולה גם לפגוע במי התהום, עקב חלחול כמות רבה מדי של מים שאינם מים שפירים.

מי קולחין

המין האנושי מייצר כמות אדירה של שפכים (אוכלוסיית ישראל, לדוגמה, מייצרת מדי שנה למעלה מחצי מיליארד מטרים מעוקבים של שפכים) שחלקם הופך באמצעים טכנולוגיים מתקדמים למים המשמשים לחקלאות. בארץ שיעור המים המושבים לחקלאות עומד על 75% - נתון מרשים במיוחד שנחשב לגבוה ביותר בעולם, ובסך הכל כמעט שליש מהמים המשמשים את החקלאיים מקורם במי שופכין. בכך מושג לא רק חיסכון משמעותי בשימוש במים, משאב ההולך ומתייקר כל העת, אלא גם נמנע זיהומם של מקורות מים, של הים ושל הקרקע עקב שפכים שאינם מטופלים כראוי.

השבחת מי קולחין וניצולם להשקיה היא בעלת חשיבות לאומית, ובהתאם רשאי ישוב חקלאי – מושב או קיבוץ – להעביר זכויותיו לתאגיד מי קולחין כל עוד זה מספק לפחות 75% מהמים המושבים המיוצרים בו לאותו מושב או קיבוץ.

ניהול ושיווק האתר: Exactive Marketing      

 

 נחלה

 

  • |
  • © 2012 כל הזכויות שמורות לתנועת המושבים
  • |
  • מונסייט בניית אתרים