בית לחם הגלילית

יש הטוענים כי ישו נולד שם, הטמפלרים השאירו בו מבנים מרהיבי עין והאזור גדוש בנופים יפהפיים: אין ספק שכדאי להכיר את בית לחם הגלילית

בית לחם הגלילית הוא מושב בעל היסטוריה עשירה במיוחד, עוד מימי התנ"ך וכן בתקופת הטמפלרים של ראשית המאה העשרים. המקום הציורי ואיתו האזור כולו, ובפרט תושביו הייחודיים, מתוארים בספרו של מאיר שלו, "פונטנלה". אנשי בית לחם הגלילית מתפרנסים כיום מחקלאות, תיירות, מרכזי מבקרים המציגים לאורחים את קסמו של המרחב הכפרי ועסקים שונים.

מיקום ושייכות מוניציפאלית

בית לחם הגלילית שוכן בעמק יזרעאל, בסמוך לישובים קרית טבעון ויוקנעם, ובקרבת צומת המוביל וצומת ישי שבה נפגשים כביש 77 (שממשיך דרך צומת גולני עד לטבריה) וכביש 75 (שמחבר את מורדות הכרמל ומחלף יגור עם נצרת). מבחינה מוניציפאלית שייך בית לחם הגלילית – שנקרא כך כדי לבדל אותו מבית לחם שבאזור ירושלים – למועצה האזורית עמק יזרעאל שכוללת מושבים רבים נוספים דוגמת אלוני אבא, בית שערים, תל עדשים, נהלל (המושב הראשון שהוקם בארץ), כפר גדעון ובלפוריה, קיבוצים ובהם הסוללים, מרחביה, יפעת, רמת דוד וגבת, ישובים קהילתיים (שמשית, תמרת, עדי ועוד) וכן שני כפרים בדואים (סוואעד חמירה ומנשייה זבדה).

נכון לסוף שנת 2011 מנתה אוכלוסיית בית לחם הגלילית על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 789 איש.

הטמפלרים

בשנת 1906 הגיעו בניהם של מייסדי המושבה הגרמנית בחיפה ליער אלוני התבור שעל הגבעה שבפאתי עמק יזרעאל, והקימו במקום מושבה חקלאית מתקדמת לעילא ולעילא, שגם חיי הפנאי והרוח בה עשירים להפליא כיאה לבני העם הגרמני חובב התרבות (אגב, במקום בו שוכן כיום הישוב אלוני אבא שכנה מושבה טמפלרית נוספת, ולדהיים שמה).

הטמפלרים האמינו כי על מנת להביא את הגאולה לעולם ולהשיב אליו את ישו (שחוקרים מסוימים טוענים כי בית לחם הגלילית הוא מקום היוולדו), יש להתגורר ולעבוד בארץ הקודש, וכיאה לגרמנים דגלו גם בעבודה קשה. בהתאם לאמונה זו, הם היגרו מגרמניה לישראל בסוף המאה ה- 19 ובתחילת המאה ה- 20, והקימו כאן מספר מושבות, תוך שהם עוסקים במסחר, חקלאות ומלאכה, נהנים מחיי קהילה תוססים ומקפידים לשמור על יחסים טובים הן עם היהודים והן עם הערבים. כשהמפלגה הלאומית-סוציאליסטית עלתה לשלטון בגרמניה ב-1933, הפכו גם רבים מהטמפלרים לנאצים, כך שכשפרצה מלחמת העולם השנייה הגדיר אותם המנדט הבריטי כאויבים ובסופו של דבר גירש אותם מהארץ (לאוסטרליה) והחרים את רכושם (לאחר קום המדינה הפכו אדמות הטמפלרים לאדמות מדינה; הטמפלרים עצמם פוצו על ידי שלטונות ישראל). המושבות שהותירו בארץ – שרונה בלב תל אביב (שבימים אלה משנה את פניה ונבנים בה מגדלים וקניון), המושבה הגרמנית בחיפה, זו של ירושלים באזור עמק רפאים, האזור שבין פלורנטין ליפו וגם בית לחם הגלילית – מהוות עד היום שכיות חמדה של ממש.

בית לחם הגלילית בימינו

באפריל 1948 נכבשה בית לחם הגלילית על ידי כוחות ההגנה, ואל המקום הגיעו מתיישבים יהודים שהקימו בו מושב עובדים. עד היום, אגב, ניתן להבחין במקום בלא מעט מבנים טמפלריים מרשימים ובהם בית העם, וכן פועל במושב מוזיאון המנציח את אותה תקופה.

בשנות התשעים של המאה העשרים נהנה המושב, כמו מושבים רבים אחרים, מהרחבה קהילתית – והצטרפו אליו תושבים שלא קיבלו נחלה חקלאית אלא "רק" בית מגורים.

חלק מחברי בית לחם הגלילית עדיין מטפח נחלה חקלאית לכל דבר ומתפרנס מיגיע כפיו, ואילו אחרים בחרו להקים בנחלה שלהם צימרים, מסעדות, בתי קפה, גלריות וכן עסקים נוספים. בין השאר פועל במושב מרכז מבקרים מושקע המציג רפת במלוא הדרה והחביב במיוחד על ילדים, ונחלה אחרת במושב מוקדשת לחוות תבלינים בה ניתן לרכוש צמחי מרפא, חליטות ותבלינים וכן להעשיר את הידיעות אודות התועלת הטמונה בטבע.

ניהול ושיווק האתר: Exactive Marketing      

 

 נחלה

 

  • |
  • © 2012 כל הזכויות שמורות לתנועת המושבים
  • |
  • מונסייט בניית אתרים