המושב השיתופי יודפת שוכן על רכס בעל אותו שם, בגובה של כ- 450 מ', בלב הגליל התחתון (כ- 10 ק"מ דרומית לכרמיאל ולא רחוק מסכנין).
הישוב הצנוע התפרסם בעיקר משתי סיבות: האחת, פארק הקופים המלבב המצוי בשטחו (אחד מתחומי הפעילות העיקריים של תנועת המושבים הוא עידוד התיירות הכפרית), והשנייה, בית הספר האנתרופוסופי שפועל בו. נחלה המוקדשת לחקלאות אינה חיזיון נדיר במושב, אולם באופן טבעי מקורות הפרנסה של חבריו מגוונים במיוחד.
יודפת שייך למועצה האזורית משגב, שבשטחה נמצאים גם 7 קיבוצים ובהם מורן, לוטם ותובל, 21 ישובים קהילתיים וביניהם כמון, לבון, אשחר, הררית, מכמנים וקורנית, וכן 7 כפרים בדואים (כמאנה, סלאמה, חוסנייה ואחרים). הוא נקרא על שם עיר קדומה, שמיקומה המדויק הוא מעט דרומית מזרחית ביחס למושב של ימינו – עיר אשר בוצרה היטב על ידי יוסף בן מתתיהו ועמדה בגבורה מול מצור רומאי כבד עד אשר לא יכלה לו עוד.
תחילת הדרך
בשנות החמישים של המאה הקודמת התארגנה קבוצת צעירים על מנת להקים ישוב חדש בגליל, סמוך למקום בו שכנה יודפת הקדומה. הקבוצה הורכבה מתלמידיו של ד"ר יוסף שכטר – רב, הוגה דעות ומחנך יוצא דופן, שלימד בבית הספר הריאלי שבחיפה. ד"ר שכטר נודע בהתמסרות המוחלטת שלו לתחום החינוך, בשילוב הייחודי בין תנ"ך לבין הגות מודרנית (קירקגור, הסה, יונג ואחרים) ובחיפוש המתמיד אחר משמעות, ואין פלא כי חלק ניכר מתלמידיו הפך למעריץ מושבע שלו והמשיך להתלבט יחד איתו בשאלות קיומיות גם בהפסקות ואף לאחר שעות הלימודים.
במסגרת החיפוש אחר משמעות ושאיפה להגשמה, התארגנו כאמור כמה מתלמידיו, "השכטריסטים" כפי שכונו, והקימו את יודפת.
ההתחלה הייתה קשה: לאחר שעברו תקופת הכשרה בת שנתיים בשגב הסמוך, החלו השכטריסטים לעבד את אדמת יודפת, וגילו כי אדמת ההר אינה אופטימאלית לחקלאות וכי מכסות המים שניתנו להם דחוקות מאוד ואינן מספיקות גם כדי לעבד את הנחלה וגם לשתייה. חברי יודפת גילו גם כי מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית ממהרת להבטיח (למשל, אדמות פוריות בבקעת בית נטופה הסמוכה) אולם לא תמיד מקיימת את ההבטחות, ובסופו של דבר גם נקלעו לתגרה המונית עם אנשי שגב עקב המחסור החמור בקרקעות.
החיפוש הבלתי פוסק אחר משמעות
ההתבוננות העצמית המעמיקה והחיפוש אחר משמעות ותכלית המשיכו לאפיין את חברי מושב יודפת גם בהמשך הדרך, ובפרט הייתה זו תורתו של גיאורג גורדייף שהשפיעה עליהם לא מעט. על פי תורה זו, על האדם לבצע שלושה סוגי עבודה רוחנית על מנת לפתח את שלושת המרכזים שלו (הרגשי, השכלי והגופני) – לימוד, התבודדות ותפילות, וכאב וסבל – וכך יוכל להתפתח ולהגיע אל המנוחה והנחלה.
החינוך במרכז לאורך כל הדרך
מאפיין נוסף של מושב יודפת שנשמר לאורך השנים הוא חשיבות החינוך והצבתו במרכז – ולא פלא כי במושב פועל בית הספר "עודד" הדוגל בחינוך ולדורף (במועצה האזורית משגב ישנם כמה גני ילדים הפועלים על פי השיטה ובהרדוף הוקם תיכון ולדורף).
העקרונות הבסיסיים של חינוך ולדורף (או בשמו המוכר יותר, חינוך אנתרופוסופי) הם מודעות גבוהה לסביבה ולמערכות האקולוגיות שבה והתבססות על אומנות כחלק בלתי נפרד מהעשייה החינוכית ודרך נהדרת ללמוד. בנוסף מחויב חינוך ולדורף לשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרתו. כל יום לימודים בבית הספר עודד הוא חוויה מעשירה הכוללת טיפול בבעלי חיים, פעילות חקלאית, שמירה על סביבה בת קיימא, חיבור לערכים הומאניים וחווית יצירה בלתי פוסקת.
אגב, בקיבוץ אשבל השוכן לא רחוק ממושב יודפת פועל בית ספר דו לשוני ייחודי, שבו לומדים בצוותא ילדים יהודים וערבים המוכיחים עד כמה מעשירה יכולה להיות הרב תרבותיות.