היום זה כבר ידוע: ישנו קשר בין סביבת המגורים שלנו לבין הבריאות הפיזית שלנו, ובפרט לחיים במרחב הכפרי יש השפעה חיובית בלתי מבוטלת לא רק על איכות החיים ועל ההנאה מהם אלא גם על היכולת של הגוף והנפש להתמודד עם מחלות שונות, כולל כאלה חשוכות מרפא הגורמות לפגיעה חמורה.
חולי ניוון שרירים שיעברו לגור במושבים עדיין יסבלו מכל הסימפטומים הקשים של מחלתם, אולם החיים במושב בהחלט עשויים להקל, ואפילו במידה ניכרת, על הסבל והקושי.
ניוון שרירים
ניוון שרירים (
Muscular Dystrophy
) הוא שם כולל לקבוצת מחלות שהמשותף להן הוא התוצאה: פגיעה קשה בשרירים שבאה לידי ביטוי בהיחלשותם עד התנוונותם. שתי המחלות הבולטות בקבוצה זו הן ניוון שרירים ע"ש דושאן ו-
ALS
(הידועה גם כמחלת לו גריג).
ניוון שרירים ע"ש דושאן היא מחלה גנטית הנחשבת שכיחה למדי: היא תוקפת 1 לכל 3,500 ילודים זכרים, שהם רוב החולים במחלה חשוכת המרפא, אם כי גם נשים עלולות ללקות בה (במצב שבו שני ההורים חולים).
הסימפטומים הראשונים מתחילים להופיע עד גיל 5, כשבהתחלה נחלשים השרירים הסמוכים ללב ולאחר מכן שרירי האגן והרגליים, שרירי הידיים ושרירים נוספים בגוף, וברוב המקרים בסביבות גיל הבר מצווה כבר אין מנוס מהתניידות באמצעות כסא גלגלים. ברוב המקרים הסימפטומים מופיעים קודם בצד אחד של גוף ואין סימפטומים כמו כאבי שרירים בין הסימפטומים האלה, מה שמקשה על אבחון הבעיה. תוחלת החיים של החולים בניוון שרירים ע"ש דושאן הוארכה בשנים האחרונות הודות לטיפולים שמעכבים במידת מה את התפתחותה (תוך שהם גורמים לתופעות לוואי), אולם גם כך היא נעה סביב ה- 30.
ALS
היא מחלה נדירה יותר אולם מוכרת יותר, שכן לקו בה כמה אישים מפורסמים ובהם שחקן הבייסבול האגדי לו גריג (עוד בשנות השלושים של המאה העשרים, ועל שמו נקראת המחלה), הפיזיקאי יוצא הדופן סטיבן הוקינג וגם איש העסקים הישראלי דב לאוטמן.
ALS
לא פוגעת ישירות בשרירים אלא בתאי עצב של מערכת העצבים המרכזית וכן בתאי עצב של מערכת העצבים ההיקפית – תאים הקשורים לתנועה – ובשל כך נגרמת הפגיעה בשרירים ובסופו של דבר ניוון שרירים. ברוב המקרים המחלה מתפרצת באמצע החיים (בין גיל 46 ל- 65), והמקור שלה עדיין לא זוהה בוודאות – בחלק מהמקרים הסיבה היא גנטית, אך ישנם מקרים רבים שבהם לא כך הוא המצב.
הפגיעה בנוירונים שאחראים על המוטוריקה גורמת לכך שהמוח לא יכול לשלוט בשרירים, ועל כן הם חדלים לתפקד בהדרגה, נחלשים ובסופו של דבר התוצאה היא ניוון שרירים – פרט לשרירי העיניים שמתנוונים רק בשלב מאוחר מאוד, אבל כולל חוסר שליטה בסוגרים. תוחלת החיים של בעלי
ALS
, נכון להיום, היא שנתיים עד שלוש.
להקל על הסבל
למחלות השונות המשויכות לקבוצה של ניוון שרירים אין כאמור תרופה, נכון להיום. כל העת נעשים מאמצים למצוא תרופה שתצליח למנוע את התפרצותן של מחלות אלה או לאפשר למי שכבר לקה בהן להחלים וליהנות מחיים שגרתיים – ובמקביל מושקעים גם לא מעט משאבים במציאת דרכים להקל על סבלם של החולים.
אחת הדרכים בהן ניתן להקל על הסבל היא באמצעות מגורים במושב. חשוב להדגיש: עדיין לא נערכו מחקרים רפואיים הבוחנים בכלים מדעיים את השפעת החיים במרחב הכפרי על מצבם של חולי
ALS
או שאר המחלות שבהן השרירים מתנוונים, אולם כל מי שעיניו בראשו מבין כי לחיים במושב ישנה השפעה חיובית על אותם חולים.
ראשית, מדובר במרחב המתאים יותר מבחנה פונקציונלית למי שמתקשה להתנייד ולהפעיל את שריריו, וזאת בזכות הבנייה הנמוכה. שנית, השלווה והאוויר הנקי יותר מאפשרים לגוף להתרכז במלחמה במחלה ויותר כל זהו החיבור לטבע שמאפשר קבלה טובה יותר של החיים על כל רבדיהם כולל המחלה.