באר טוביה הוא מושב של תנועת המושבים השוכן באזור דרום מישור החוף, בין אשדוד לקרית מלאכי ולא רחוק מצומת קסטינה. זהו הגלגול השלישי של ישוב יהודי בנקודה זו, לאחר שניסיון ראשון, עוד בשלהי המאה ה- 19, לא צלח עקב המרחק הרב בין המקום לבין ישובים יהודים אחרים שגרם להיותו מבודד ומנותק, ואילו ניסיון שני הגיע לסיומו הטראגי במהלך מאורעות תרפ"ט. השם "באר טוביה" הוא ניסיון לעברת את שמה הערבי של באר מים שהייתה באזור, ביר א-תעבייה (שם שפירושו באר היגיעה), ומי שהציע אותו היה ד"ר הלל יפה (שהתפרסם בעיקר כמי שהצליח למגר את מגפת המלריה בארץ ישראל). עפ"י ועדת השמות הממשלתית, אגב, יש להגות את שמו של מושב משגשג זה באר טוֹבִיָה על שמו של אחד הספרים החיצוניים.
מבחינה מוניציפאלית שייך מושב באר טוביה למועצה אזורית בעלת אותו שם, ואשר מורכבת מ- 18 מושבים נוספים וביניהם כפר ורבורג, כפר אחים, ניר בנים, תלמי יחיאל, שתולים וגבעתי, קיבוץ בשם חצור אשדוד, וכן כפר הנוער כנות והקמפוס האקדמי אחווה שהוקם על ידי אנשי המועצה בשנת 1971.
הניסיון הראשון
מושב באר טוביה הוא כאמור הניסיון השלישי להתיישב במקום. הניסיון הראשון התרחש בערב יום הכיפורים 1888, לאחר שהברון רוטשילד נענה לבקשתה של קבוצת עולים מבסרביה שהתגוררו בראשון לציון ורכש עבורם אדמות בשטח שבין שני הכפרים הערביים בית דראס וקסטינה, על מנת שיוכלו לגדל בו חיטה.
אמנם באותם ימים אזור זה נחשב מרוחק מאוד, ואנשי הקבוצה מבסרביה אף הגדירו אותו כ"מקום שאין בו כל זכר לתרבות", הם קפצו על ההזדמנות והקימו את באר טוביה כמושבה חקלאית. באותה תקופה אסר השלטון העותומאני על הקמת מבנים חדשים, אם כי במקביל נמנע מהריסת מבנים שיש עליהם כבר גג, ועל כן נבנו הצריפים כבר בראשון לציון, כל חלקיהם סומנו וקבוצת נגרים שיצאה בשיירה מראשון לציון לגבעה הקטנה שבין בית דראס לקסטינה הרכיבה אותם במרץ.
למרות הרצון העז וההשקעה הרבה, המרחק משאר הישובים העברים והניתוק מהם עשו את שלהם ולאחר מספר שנים נטשו המתיישבים הראשונים.
הניסיון השני
בשנת 1896 נעשה ניסיון נוסף ליישב את הנקודה שבה שוכן כיום מושב באר טוביה. הגלגול השני של הישוב החזיק מעמד עד מאורעות תרפ"ט, אז נשרף ונחרב בידי פורעים ערביים. רופא המושבה, ד"ר חיים יזרעאלי אף נרצח ואיתו איכר נוסף ושאר החברים פונו לגדרה על ידי הבריטים.
הניסיון השלישי
כחצי שנה לאחר ההרס והביזה, הגיעה למקום קבוצה של אנשי ארגון "השומר" והקימה אותו מחדש – והפעם כמושב עובדים, שכן חברי הקבוצה, רובם יוצאי תל חי, היו שייכים לתנועת המושבים. התאריך הסימבולי שנקבע לעלייה לקרקע היה י"א באדר והגלגול השלישי של המקום, שבאותם ימים היווה את נקודת ההתיישבות הדרומית ביותר של הישוב העברי המתחדש, יצא לדרך – והחל לצמוח ולהתפתח עד שהפך למושב הנאה של ימינו.
כבר ב- 1933 נרכשו 700 דונם בין באר טוביה לכביש הראשי ונעשה בהם שימוש לטובת פרדס, באר, לולים ורפתות. ב- 1935 התווספו ל- 44 המשקים המייסדים עוד 49 משקים שהעניקו לבאר טוביה זריקת מרץ של ממש. גם השנים שלאחר מכן עמדו בסימן קליטת חברים חדשים וביסוס השירותים הקואופרטיביים (מכון מים, מחסן ביצים, מחלבה, צרכניה והנהלת חשבונות).
כיום מונה מושב באר טוביה למעלה מ- 250 משפחות, שרובן עדיין מצליחות להתפרנס מחקלאות, ובפרט מרפת גדולה, לול, שלל מטעים (אפרסקים, רימונים, תפוחים ועוד), כרמים, שדות פרחים, גידולי ירקות עונתיים ומבחר גידולי שדה.