מושבים בדרום - לזה קוראים ציונות

מושב זוהי דרך חיים הכוללת שייכות להתיישבות כפרית במתכונת הקיימת רק במדינת ישראל . בוגרים המתגוררים בצורת התיישבות זו נקראים חברים והם מאוגדים במסגרת כלכלית שיתופית . שלא כמו במתכונת הקיבוצית ההיסטורית , במושבים היחידה הכלכלית היא המשפחה , הפועלת כעצמאית , וחלים עליה כללי עזרה הדדית . לחברים במושבים הוקצו חלקות , שכל אחת מהן נקראת נחלה , ושלרוב נעשה בהן שימוש כקרקע חקלאית .

בעידן הנוכחי , לאחר שינויים ואבולוציה טבעית שעברה על צורת ההתיישבות הזו , בחלק מהמושבים מתגוררים גם תושבים נוספים שאינם חברים מן המניין . חלק מהתושבים הללו ינסו כעבור זמן שבו יחיו במקום להתקבל ולהפוך לחברים מן המניין , ואחרים יעדיפו להישאר בו כתושבים בלבד בהגדרה . כך או כך , כל מי שמתגורר בתוך מושב זוכה לדבר אחד ודאי - חיים יפים ומלהיבים בסמוך לטבע , שלמעשה מקרבים את המושבניקים לחלום הציוני של יישוב הארץ והפרחתה . הדבר תקף שבעתיים כשמדובר על המתגוררים או החברים במושבים בדרום ישראל , שעצם הימצאותם בחלקיה הפחות מיושבים של המדינה מספקת לישראל שילוב של גאווה והצלחה בהגשמת יעדיה כמדינה .

היסטוריה והווה במושבים בדרום

את מושבי הדרום , כמו את כל מושבי ארצנו , הקימו תנועת המושבים והתנועה הקיבוצית - שתיהן מהוות את התנועות ההתיישבותיות הגדולות בארץ . את האדמות שעליהן הם מתגוררים קיבלו מרבית המושבים בדרום הארץ ובכלל מאת מוסדות המדינה . באופן מרשים במושבים דרות משפחות שמהוות כבר דור שלישי במקום .

באופן טכני ורשמי שייכות אדמות המושבים למדינה והן מוקצות לחברי המושבים למטרת עיבודן חקלאי . ואולם , ייתכן שבגלל המנטליות המושבניקית ( המהווה היפוך מוחלט לתרבות הקפיטליסטית החומרנית ), נדמה שלחברי המושב לא משנה למי שייכת בפועל הקרקע שעליה הם גרים . המושבניקים מקימים במקום מחייתם דור אחר דור של ילדי הארץ , שאינם עוזבים את ביתם לטובת חיי שפע כלכליים , תופעה שרווחה מאוד במשך עשרות שנים בקיבוצים למשל .

בין המושבים הבולטים בדרום ניתן לציין את באר טוביה , כפר ורבורג , תלמי יחיאל , חצבה , פארן , עין יהב , לכיש , כמהין , נאות הכיכר , עין תמר ועוד .

ייחודם של מושבי הדרום

בכל הנוגע למושבים בדרום המצב אפילו מרשים יותר - אין ספק שהחיים במושבים אלה הם הגשמה ציונית פשוטה כמשמעה . חבלי דרום הארץ נותרו , בעיקר בשל האקלים המדברי השורה בהם , אזורים דלי אוכלוסייה . החיים במושבי בדרום הם חיים מרתקים , מאתגרים ומלאים בטבע ובאהבת האדמה והארץ . ואולם בשל העובדה שמושבים בדרום אינם מאוד סמוכים זה לזה , ונמצאים לפעמים , בעיקר בשנים האחרונות , ממש בקו האש ( מעזה ), הפכה ההתיישבות בהם לבעלת ערך מוסף בדמות נוכחות פיזית ישראלית בשטח , וזו הרי שווה זהב הן למדינה והן למי שבדמו זורמת ציונות ותחושת שליחות אמיתית .

קבלת תושבים שאינן חברים למושבי חבלי ארץ אלה התאפשרה במסגרת ' הרחבה ' עליה הסכימו בהחלטות 737 ו -959 של מנהל מקרקעי ישראל , החלטות שהגדירו תנאים שמאפשרים קבלת מתיישבים חדשים שלא יהיו בעלי נחלות במושבים בהם הם גרים ( ההחלטות תקפות כמובן בכל הארץ ולא רק בדרום ). מטרת ההרחבה הייתה עיבוי אוכלוסיית המושבים , בכדי לשמר קהילה פעילה ולענות על ביקוש שהתעורר להתגורר במרחב הכפרי .

מהעיר למושב

בשנות החמישים יזם ראש הממשלה הראשון דוד בן - גוריון תנועה שנקראה " מן העיר אל הכפר ", שמטרתה הייתה לעודד מעבר תושבים מהערים אל ההתיישבות החקלאית . מובילת המהלך הייתה תנועת המושבים , שרשמה הצלחה בדמות כ -800 משפחות חדשות שנקלטו במושבים , ועוד כ -800 משפחות נוספות שהקימו עשרה מושבים חדשים , בכל רחבי הארץ .

גם כיום העתקת מקום המגורים מהעיר אל מושבי הדרום נחשבת כהגשמה ציונית שבאפשרותה לספק למושבניקים החדשים הרבה אתגרים ומימוש , ובכלל - חיים מלאי תוכן וקרבה מבורכת לאדמת הארץ הטובה .