החזון של דוד בן גוריון לגבי הפרחת הנגב בעקבות ההבנה כי אם אזור זה ישגשג הצמיחה הכללית במדינה תגדל אמנם רחוק ממימוש, ולדוגמה בחבל הארץ המהווה כ- 60% משטח המדינה מתגוררים רק כחצי מיליון איש – אולם דווקא החקלאות בנגב התפתחה בצורה מרשימה בשנים האחרונות וכוללת לא מעט גידולים יוצאי דופן ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות המאפשרות למצות את המרב מתנאי האקלים הייחודיים של הנגב.
את האבטיחים של מושב חצבה ואת המלונים של עין יהב כולם כבר מכירים, ובנוסף להם יש לא מעט גידולים אחרים, רווחיים לחקלאים ומעשירים את צלחתו של הצרכן הישראלי.
מרכז הניסויים ברמת נגב
כ- 30 ק"מ דרומית לב"ש, בסמוך לנחל הבשור, שוכן מרכז ייחודי שבו מתבצעים ניסויים שונים שמטרתם לפתח עוד יותר את החקלאות במדבר. מרכז ניסויים זה הוא שדרוג של תחנת מחקר שהוקמה כבר בשנות השישים של המאה העשרים על ידי חתן פרס ישראל יואל דה מלאך, שהמרכז המתקדם נקרא על שמו.
המטרות של מרכז הניסויים הם מציאת דרכים חדשות לשימוש במים מליחים (כולל חקלאות אורגנית המבוססת על מים אלה, שרמת המלחים השונים בהם נמוכה ביחס למי ים אך גבוהה ביחס למים מתוקים), פיתוח זנים חדשים ועמידים במיוחד כדי שיתאימו לאזור בעל התנאים הלא פשוטים וכן מציאת פתרונות לבעיות שונות הקשורות לגידול ירקות על גבי כנות כך שמחלות שונות ומזיקים קרקעיים לא יוכלו להזיק להם.
השימוש במים מליחים הוא מאבני היסוד של הפרחת הנגב, שכן הוא מגביר מאוד את הכדאיות הכלכלית של גידולים חקלאיים שונים. בין השאר נבחנת במרכז הניסויים השפעת מים אלה על הקרקעות בנגב, מציאת דשנים ש"מפצים" את הצמחים על הכמות הגבוהה של המלחים, זיהוי תקופות רגישות יותר ורגישות פחות בחיי הצמחים השונים כדי שניתן יהיה לדעת מתי צריך להשקות במים מתוקים ומתי אפשר "להסתפק" במים מליחים ופיתוח זנים חדשים שלא מתרגשים מרמת המליחות של מים אלה.
שימוש במים מליחים
כבר בימינו נעשה שימוש נרחב למדי במים מליחים במסגרת החקלאות בנגב. כך, לדוגמה, במושב כמהין משתמשים במים אלו לגידול עגבניות שרי בחממות (באופן כללי עגבניות המושקות במים מליחים נהנות מרמת סוכר גבוהה יותר, צבע עז יותר ומראה אטרקטיבי במיוחד), ואילו באשלים, קדש ברנע ומשאבי שדה מנוצלים מים מליחים לגידול מלוני גליה שזוכים למתיקות גבוהה במיוחד ולחיי מדף ארוכים יותר.
פיתוח הנגב
גם משרד החקלאות ופיתוח הכפר, גם המשרד לפיתוח הנגב והגליל, גם תנועת אור (גוף ללא מטרת רווח שהוקם בראשית המאה ה- 21 ושמטרתו היא פיתוח ההתיישבות בגליל ובנגב) וגם, כמובן, הרשות לפיתוח הנגב, תורמים לפיתוח מיזמים חקלאיים ובאופן כללי לחיזוק החקלאות בנגב ולמשיכת אוכלוסייה נוספת לאזור.
שיתוף פעולה בין הגופים הנ"ל במסגרת המרכז להתיישבות בנגב ובגליל כבר הוליד לדוגמה את מושב באר מילכה שבפתחת ניצנה, שעלה על הקרקע בשנת 2006. בסמוך למושב שוכנת חווה ייחודית שבה מגדלים צמחי מרפא וצמחי תבלין וכן עורכים סיורים מעשירים לתלמידי בית ספר כדי ללמד אותם כיצד ניתן לגדל גם במדבר צמחים רבי תועלת.
שמן חוחובה
דוגמה אחת לפלאי החקלאות בנגב היא העובדה שכ- 20% מהצריכה העולמית של שמן החוחובה (שמן המופק מהצמח המדברי ושמהווה בסיס לתכשירים קוסמטיים אפקטיביים להפליא) מסופקת על ידי קיבוץ אחד צנוע בנגב – חצרים, וזאת בזכות שיטות גידול ועיבוד מתקדמות וחכמות במיוחד. באופן כללי, אחד המאפיינים המרכזיים של חקלאות בנגב היא היותה עתירת ידע ועל כן פרודוקטיבית מאוד, ובמושב תאשור, אגב, פועל מוזיאון לטכנולוגיה חקלאית בנגב המציג שלל כלים חקלאיים בעבר ובהווה.