כפר חיטים

כפר חיטים הוא אחד מישובי חומה ומגדל שנבנו בארץ בימים שלפני קום המדינה ובתגובה למאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. זהו גם המושב השיתופי הראשון שנוסד בארץ ישראל, והוא שייך למועצה האזורית גליל תחתון שבשטחה נמצאים בסך הכל 18 ישובים ובהם, בין השאר, הקיבוצים בית קשת ובית רימון, המושבים אילניה, ארבל, כפר קיש, כפר זיתים ושדמות דבורה וכן כפר הנוער כדורי.

כפר חיטים ממוקם מספר קילומטרים מזרחית לטבריה. מיקומו האטרקטיבי, קרוב לכנרת, הופך אותו למבוקש מאוד מבחינת תיירות פנים ואכן רבים מבני המושב ניצלו את הנחלה שלהם על מנת להקים בה צימר.

תשובה ציונית הולמת: חומה ומגדל

בין השנים 1936 ל- 1939 שרר בארץ מתח רב בין היהודים לבין הערבים, ולמעשה הוא כבר התפרץ בצורה של פעולות טרור רבות של התושבים הערבים כנגד המתיישבים היהודים והשלטון הבריטי. בין השאר כללו מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (שבפי הערבים מכונות המרד הגדול), הצתת שדות, פגיעה ברכוש ופגיעות בנפש. כמו כן נערכו הפגנות רבות, שביתות וגם מרד מיסים – צעדים שנועדו לערער את הכלכלה בארץ.

במקביל אסר המנדט הבריטי על יהודים לרכוש קרקעות באזורים מסוימים וכן הטיל הגבלות רבות על הקמת ישובים יהודים (מדיניות הספר הלבן).

שלמה גור יזם פיתרון ערמומי: מאחר שהחוק העות'מאני, שהיה עדיין בתוקף בארץ ישראל, אסר על הריסת מבנים שיש להם גג, יש להקים באישון לילה חומה ומגדל שיהוו בסיס לישוב. שיתוף פעולה בין ההגנה לבין הארגונים המיישבים (הקיבוץ המאוחד, השומר הצעיר, תנועת המושבים, הקיבוץ הדתי, קק"ל, הסוכנות היהודית, קרן היסוד, הנוער הציוני ועוד) הניב לא פחות מ- 52 ישובים חדשים, כשלגבי הראשון שבהם יש הטוענים כי זהו מושב כפר חיטים ואילו אחרים גורסים כי זהו קיבוץ תל עמל (שמאוחר יותר שונה שמו לניר דוד).

כך או כך, כפר חיטים עלה על הקרקע בשנת 1936, אם כי אדמותיו נקנו ע"י קק"ל בשנת 1905 (כ- 2000 דונם שהיו מפוצלים מאוד; כל נחלה הייתה בממוצע בת 5 דונם בלבד), וכבר ב- 1913 ניסו כמה מחברי דגניה א' להקים ישוב במקום אולם נכשלו.

ניסיון שני שהתבצע בשנת 1923 הביא להקמת מושב עובדים בשם חיטין. כל אחת מחמישים המשפחות קיבלה נחלה בת 100 דונם (10 בקרבת הבית, ותשעים במרחק מה) אבל המצב הכלכלי הקשה והמציאות הביטחונית הביאו לנטישת המקום כעבור 10 שנים.

המושב השיתופי הראשון

ב- 1936, כאמור, הוקם כפר חיטים בגרסתו הנוכחית – מושב שיתופי.

מושב שיתופי הוא מעין הכלאה בין קיבוץ לבין מושב עובדים, כשבדומה לקיבוץ כל האדמות והציוד החקלאי נמצאים בבעלות האגודה ולא החברים, וכך גם הבתים, אולם בניגוד אליו אין לינה משותפת, אין גם חדר אוכל שבו אוכלים בצוותא כל החברים ובנוסף לכל משפחה יש חשבון בנק משלה ונחלה עליה היא מקימה את בית המגורים שלה.

כבר בשנים הראשונות עשו חברי המושב כל מאמץ לגוון את מקורות הפרנסה שלהם: חלקם עבד ביערנות או כחקלאים שכירים בקיבוצים ומושבים אחרים, היו כאלה שהקימו עסקים שונים (ממאפייה דרך נגריה וכלה במפעל טקסטיל) ובנוסף חפרו חברי כפר חיטים תעלה מהכינרת ועד לישוב כך שניתן יהיה להרחיב את השטחים המשמשים לחקלאות.

המשבר הכלכלי – והמציאות החדשה

כמו רוב המושבים בארץ, גם כפר חיטים נפגע קשות מהמשבר הכלכלי הגדול של שנות השמונים ובשנת 1991 אף מונה כונס נכסים לאגודה השיתופית שלו.