ע"א 10419/03 תומר ודורית דור נ' רמת הדר – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
פסק הדין עניינו בבני זוג אשר ביקשו להצטרף לחברות באגודה השיתופית של מושב רמת הדר, לאחר שרכשו זכויות בעלות בחלקת קרקע פרטית, ובקשתם נדחתה על ידי האגודה, ללא נימוק.
בעקבות סירובה של האגודה לקבלם לחברות, עתרו בני הזוג לבית המשפט בבקשה שזה יתן להם פסק דין המצהיר כי החלטת האגודה בטלה, מכיוון שהתקבלה בניגוד לחוק, שלא בתום לב וממניעים זרים. לטענת בני הזוג, השיקול אשר עמד ביסוד דחייתם היה כי חברי האגודה לא רצו כי עוד חברים "יתחלקו" עימם בנכסי האגודה. משמעות הדבר היא כי אל מול עיניהם עמדה טובתם האישית ולא שיקולים של שוויון והגינות.
בני הזוג טענו כי מכיוון שהאגודה מחזיקה בקרקעות מטעם המדינה (לאגודה חוזה משבצת עם מינהל מקרקעי ישראל בקשר לנחלות ומשקי עזר), הרי שהשיקולים האמורים להנחותה צריכים להיות הגונים, בעוד שבמקרה זה עמדו בפני האגודה טובות הנאה אישיות שיצמחו לחברים בה.
כן טענו בני הזוג, כי אחרי הכל, הקרקעות שנמסרו לאגודה הן קרקעות של המדינה, ולו מטעם זה יש לנהוג בשוויון בהקצאתם, ומכח זה חייבת האגודה בכללי המשפט המנהלי החלים על רשויות המדינה (למשל, לנהוג בשוויון, תוך שקיפות, וללא משוא פנים), ובין היתר חייבת היא לנמק את החלטותיה.
מצידה, טענה האגודה כי החברות באגודה היא אישית וולנטרית, ולא ניתן לאלץ אגודה שיתופית לקבל אל שורותיה אדם שאין היא רוצה בחברותו. האגודה הוסיפה כי היא תאגיד פרטי ולא ציבורי, ועל כן, אין היא חייבת לנמק את החלטותיה.
בית המשפט העליון בדק האם סירובה של האגודה לקבל את בני הזוג אל שורותיה הינו תקין והאם חלה על האגודה החובה לנמק את החלטותיה.
בית המשפט העליון מסביר כי המטרה הישירה של הקמת האגודה השיתופית היא רווח בצורה כזו או אחרת, לחברים בה. האגודה מבקשת לאגד חברים בעלי מקצוע דומה א מעמד דומה, כדי לשפר את מצבם הכלכלי על ידי פעולות משותפות עבור החברים. האגודה מבוססת על קשר אישי בין החברים, ומבקשת לקיים שיתוף או עזרה הדדית, לשם השגת יתרונות כלכליים ואחרים עבור החברים בה.
קבלת חברים חדשים לאגודה, צריכה לסייע, בין היתר, למימוש מטרות האגודה, כפי שצויינו בתקנון האגודה. בתקנון האגודה של מושב רמת הדר צויין כי מטרת האגודה היא, בין היתר, "ליזום, לעסוק ולפתח פרוייקטים לחקלאות, למגורים, לתעשיה…".
שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, פסקה כי החלטה של אגודה שיתופית על קבלת או אי קבלת חברים לשורותיה היא למעשה מקרה פרטי של החלטות המתקבלות בוועד האגודה ובאסיפה הכללית שלה, ועל כן בית המשפט יבקר האם ההחלטות התקבלו בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות ולתקנון האגודה, האם הליך קבלת ההחלטות נעשה באופן תקין (למשל, האם ההצבעה נעשתה בדרך הנכונה) והאם ההחלטה שהתקבלה היא סבירה, והתקבלה בתום לב, בדרך מקובלת ואינה נוגדת את מה שנקרא – "תקנת הציבור".
השופטת ארבל מוסיפה כי יש לזכור שהאגודה השיתופית מבוססת על קשר אישי בין החברים, ולכן, יש לאפשר מתחם רחב ביותר של שיקול דעת לחברי האגודה, לבדוק מי יצטרף אליהם ומי לא. לאור זאת, ראוי ונכון יהיה כי התערבות בהחלטותיה של אגודה שיתופית בדבר קבלת חברים לשורותיה, תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים.
בית המשפט העליון מזכיר, כי אחרי הכל, המחוקק עצמו מצא לנכון להשאיר בידי האגודה מתחם רחב של שיקול דעת בקבלת חברים לשורותיה, כאשר למעט לעניין גיל החבר, לא קבע כל הגבלה אחרת על קבלת חברים. עם זאת, משראה זאת לנכון, הטיל המחוקק על האגודה השיתופית חובה לקבל חבר מסויים לשורותיה, למשל, את בן הזוג של חבר באגודה שהיא מושב עובדים או כפר שיתופי.
עם זאת, מציין בית המשפט העליון, יכולתה של אגודה שיתופית להחליט מי יתקבל אל שורותיה אינה בלתי מוגבלת. יהיו מקרים בהם יבקר בית המשפט את החלטותיה לעניין קבלת חברים, וזאת באמצעות בחינת חובת תום הלב המחייבת בין שני צדדים (האגודה והמועמדים) בשלב המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, שהיא למעשה קבלת החלטה על יסוד עקרונות הגינות וסבירות, כבוד האדם, האיסור להפלות, האיסור לשקול שיקולים זרים וכיוצ"ב.
בית המשפט קבע כי לא היה פגם באופן קבלת ההחלטה לדחות את מועמדותם של בני הזוג לחברות באגודה. כן פסק בית המשפט כי לא הופרה כל חובה של האגודה לנהל משא ומתן בתום לב עם בני הזוג. הנימוק היחיד של בני הזוג למען קבלתם לחברות באגודה היה כי הם רכשו נכס מידי חבר באגודה. יודגש כי הנכס שוכן על קרקע פרטית, ולא על קרקע של המינהל. עם נימוק זה בלבד, בפרט כאשר אין למועמדים כל קשר אישי, משפחתי או עסקי עם האגודה, אין די על מנת להצדיק התערבות של בית משפט. כמו כן, בני הזוג לא טענו כי דחייתם מלהתקבל כחברים באגודה, תמנע מהם שירותים החיוניים לניהול חייהם השוטפים במקום בו רכשו את הנכס.
בית המשפט הוסיף כי אין רע בכך ששיקולים כלכליים יעמדו בבסיס החלטת האגודה. שיקולים על רקע כלכלי, אפילו תהיה בהם הפליה, אינם פסולים או מקוממים כמו הפליה על רקע דת או גזע, שאין להם בסיס ענייני כלשהו.
ולעניין השאלה האם היה על האגודה השיתופית לנמק את החלטתה: תקנון האגודה של רמת הדר אינו מחיל כל חובת הנמקה על האגודה. ההיפך הוא הנכון: התקנון קובע כי הצבעה באסיפה הכללית על קבלת חבר חדש תיערך בצורה חשאית.
בית המשפט העליון סוקר את הנימוקים בעד וכנגד חובת הנמקה, וקובע כי לא יפסוק באופן עקרוני בשאלה, אלא יפסוק לגופו של המקרה שלפנינו: בית המשפט סבור כי במקרה הנ"ל אין מקום להחיל חובת הנמקה: לא נטענו על ידי בני הזוג טיעונים מהם השתמע כי האגודה פעלה בניגוד לאמור בתקנונה או בחוק, כמו כן לא עלתה טענה לפגיעה בזכות של בני הזוג שהגיעה להם. בני הזוג זרים לאגודה, אין להם כל קשר עימה או עם חבריה, ולא נמנעים מהם שירותים כאלה או אחרים כתוצאה מהחלטת האגודה שלא לקבלם כחברים בה. הטענות היחידות של בני הזוג היו לפגיעה בשיוויון כלכלי והעדפת שיקולים אישיים, וטענות אלו נדחו על ידי בית המשפט.
בעריכת קנט את רכס, עו"ד