צרכניה במושב

ת.א. 24010/01 מינהל מקרקעי ישראל נ' עין עירון מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

במושב עין עירון צרכנייה, הממוקמת בשטח המיועד, לפי התב"ע החלה על המושב, למבני ציבור ומשק.
במהלך שנים ארוכות, הופעלה הצרכנייה על ידי אחד מחברי האגודה השיתופית, ולמינהל לא היתה כל טענה בשל כך. בשנים האחרונות, הועברה הצרכניה להפעלה על ידי מי שאינו נמנה על חברי האגודה.
לא היה כל שוני בהפעלת הצרכנייה על ידי חבר האגודה, לעומת הפעלתה על ידי מי שאינם חברי האגודה. זה, גם אלה, שילמו לאגודה "דמי הפעלה" חודשיים, אשר היו מיועדים להחזקת המקום על ידי האגודה.

לא כך סבר מינהל מקרקעי ישראל. משעברה הצרכניה לניהול של מי שאינם חברי אגודה, הגיש המינהל תביעה נגד מושב עירון, וטען כי על פי חוזה השכירות שלו עם המושב, השימוש במבנה המשמש כצרכניה הוא לצורכי ציבור, ואילו השימוש שנעשה כעת בצרכניה נוגד את מטרת השכירות – שכן לטענת המינהל, הצרכניה איננה "מבנה ציבורי" אלא עסק מסחרי.
לטענת המינהל, הצרכניה במושב היא למטרה מסחרית גרידא, ועל כן עליה להיות על שטח המיועד למסחר, ולא על שטח המיועד למבני ציבור. המינהל רואה הבדל בין מטרת שימוש למסחר או שלא למסחר, בין צרכנייה המנוהלת למטרת רווח לבין צרכניה המנוהלת על ידי חבר אגודה בשכר, המוכר את המוצרים במחיר עלות ומדובר בשירות ציבורי של האגודה לחבריה.
בית משפט השלום בחיפה קבע כי בבחינת הסיווג של מבנה כמבנה ציבורי יש לבחון את אופי המבנה והשימוש בו. יש לבחון את מהות המבנה, מאיזה מקורות כספיים נבנה, האם הוא לצרכי רווח, האם מקורו בקיום למען הציבור, האם הוא משרת את נוחות הציבור ובטחונו, והאם יש אליו גישה של כלל הציבור.
בעניינינו, מדובר בצרכניה יחידה במקום, שאמורה לאפשר לכל חברי האגודה לקנות את מוצרי המזון הבסיסי הדרושים מדי יום. למותר לציין, שזהו צורך אלמנטרי, בסיסי וחיוני של כל קהילת יישוב. מדובר במבנה המתוחזק על ידי האגודה החקלאית במקום.
בניגוד מוחלט לעמדת המינהל, קבע בית המשפט כי פרשנותו של המינהל לגבי מה ייחשב שימוש מסחרי ומה לא, אינה מתיישבת עם השכל הישר (כדברי בית המשפט…), שכן על פי פרשנות זו, לא ניתן יהיה לקיים כלל צרכניה במושב!!! אם כל אגודה שיתופית תוכל למכור מוצרי מזון לחבריה במחיר עלות, כי אז יקום הצורך לסגור את הצרכנייה בפני מי שאינו חבר אגודה, ציבור לקוחותיה יצומצם, וספק אם הצרכניה תוכל להחזיק עצמה…
כב' השופטת למלשטריך-לטר מביאה כדוגמא את סניפי קופת חולים הפועלים במבני ציבור במושבים, וחוגים פרטיים הפועלים בבית העם לרווחת התושבים ובעבור כסף, כאשר אלו אמנם "מסחריים" באופיים אך ברור כי נועדו לרווחת ציבור תושבי המושב.
בסיכומו של דבר, קובע בית המשפט כי על פי אופיו ומהותו של המקום, נסיבות אותו מקרה, הצרכנייה עונה על ההגדרה של מבנה ציבור, והשימוש בה הוא כמבנה ציבור, והצרכניה רשאית להמשיך ולפעול.

בעריכת קנט את רכס, עו"ד