תקופת התיישנות בהפקעת מקרקעין

(הפ 111/03 (מחוזי ת"א) שרה גלעד ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה-כפר סבא, בפני כב' השופטת ענת ברון, ניתן (3/04/06)

 

עניינינו בתוכניות הוועדה המקומית לתכנון ובניה בכפר סבא (להלן: "הוועדה") אשר חילקו קרקע חקלאית בכפר סבא לשלושה חלקים, בינם חלק שיועד לצורכי ציבור ונועד להפקעה. כדי לאפשר את השימוש במקרקעין, לייעודם החדש, נעקר בשנת 1993 הפרדס שהיה נטוע והוועדה המקומית שילמה לחוכרים של הקרקע (להלן: "החוכרים") פיצוי בגין העצים שנעקרו.

החוכרים דרשו פיצויים מהוועדה המקומית, עבור הפקעת המקרקעין, מאחר וההפקעה היתה מעבר לשיעור המותר להפקעה ללא תשלום, מכוח החוק.

הוועדה טענה כי תביעתם של החוכרים התיישנה, מאחר וזוהי תביעה כספית אשר תקופת ההתיישנות עליה היא שבע שנים. בית המשפט המחוזי בת"א דחה טענה זו למרות שאכן עברו יותר משבע שנים מיום ההפקעה ועד להגשת התביעה על-ידי החוכרים. בית המשפט הסתמך על סעיף 3 לחוק ההתיישנות, ואמר כי לוועדה היו שתי הזדמנויות להעלות טענת ההתיישנות והיא לא עשתה כן, ומאחר שכך הרי שהיא מנועה מלהעלות טענה כזו בהמשך.

טענה נוספת של הוועדה הייתה כי לפי הסכם החכירה של הפרדס, המינהל רשאי לבטל את חוזה החכירה ולהחזיר את הקרקע למינהל, אם נעשה שינוי של ייעוד הקרקע, מחקלאי לייעוד אחר. מאחר שעובר להפקעה נעשה שינוי ייעוד, ובוטל הייעוד של חקלאות, טענה הוועדה, הרי במועד ההפקעה, לא היה לחוכרים זכויות חכירה המקימות להם זכות לפיצוי מאת הוועדה (שכן חוזה החכירה בוטל).          
בית המשפט לא קיבל טענה זו, ונימק כי אמנם חוזה החכירה מעניק למינהל זכות (ולא חובה), כמחכיר, לסיים את תקופת החכירה במקרה של שינוי ייעוד, אלא שאין זה נעשה באופן אוטומטית. חוזה החכירה קובע באופן מפורש את הדרך שבה רשאי המינהל להביא את החוזה לסיומו, וזאת באמצעות הודעה מוקדמת על כך לפחות שנה אחת מראש. בית המשפט קבע כי כל עוד לא ביטל המינהל באופן זה ובמפורש את חוזה החכירה, החוכרים ממשיכים להיות בעלי זכויות חכירה במקרקעין. החוזה בוטל שנים אחדות לאחר ההפקעה, לכן היו החוכרים זכאים לפיצוי בהיותם בעלי הזכויות במקרקעין.

 

בעריכת קנט את רכס, משרד עורכי דין

 

ניהול ושיווק האתר: Exactive Marketing      

 

 נחלה

 

  • |
  • © 2012 כל הזכויות שמורות לתנועת המושבים
  • |
  • מונסייט בניית אתרים