1. תביעת 15 הערים:
לדעתם החלטת 979 תפגע בעיר בתחומים הבאים:
א. הכנסות העיר מארנונה מעסקים יקטנו עם מעברם לכפרים הסמוכים לעיר. השופטת בינייש, ציינה כי המעבר נובע מתחרות הוגנת בגלל הארנונה הגבוהה המוטלת עליהם בעיר.
ב. האפשרות למכור משבצות מתוך הנחלה תגרום למעבר האוכלוסייה החזקה משלמת הארנונה אל הכפר. גם פה השופטת בייניש העירה כי ההליך קיים בכל העולם.
ג. לשאלות השופטים הסכים לבסוף נציגם לומר כי לא יתנגד להחלטה במידה והעסקים ישמשו רק את החקלאי עצמו, ולא ישמשו להשכרה.
ד. לדעתו לא מדובר במספר מועט של מגרשים שקבעו רשויות התכנון בתמ"ה 35, מאחר ובעתיד המספרים יגדלו.
לדעת השופטת בינייש זו מדיניות ובית המשפט מנוע מלהתערב בנושא.
2. תביעת הקשת המזרחית:
נציגתם לא הצליחה למקד בדבריה מהן עקרי תביעתם למרות בקשות חוזרות ונשנות של השופטים.
הטענה העיקרית שהוצגה- מאחר והחקלאים זוכים להטבה ברישום בזול של מגרשי המגורים על שמם, עליהם לוותר על השטחים החקלאים שברשותם.
לא הייתה לה תשובה לשאלת השופטים מדוע צריך להשאיר את החקלאים כברי רשות ללא זכויות בבית המגורים אחרי 60 שנה לקיום המדינה?
3. תביעת טבע ודין:
א. אינם מתנגדים להקמת עסקים במסגרת ה 2.5 ד' בתנאי כי לא יושכרו לאחרים.
ב. הלבנת עסקים קיימים ב 979 מעודדת עבירות על החוק גם בעתיד.
ג. אי ביטול הסעיף בו נקבע כי עסקים שהוקמו ללא אישור, ישלמו דמי חכירה רטרואקטיבי רק 4 שנים, משמעותו נתינת פרס למפרי חוק.
4. תביעת עמותת כאן ביתי-
א. לדעתם החלטת 979 מפלה לרעה את החברים החדשים בקיבוץ הנדרשים לשלם דמי היוון בשיעור 91% מערך המגרש למגורים, בעוד חברים ותיקים שהיו בקיבוץ לביום הקובע נדרשים לשלם 33%.
ב. לדעת השופטת נאור אלו הן טענות משפטיות הקשורות לשלילת זכויות ומקומן בבית המשפט המחוזי. לדעת כאן ביתי לא ייתכן דיון כזה בבית המשפט המחוזי כאשר ההקצאות הן על פי החלטות המנהל.
5. תביעות חברי קיבוץ ותיקים:
א. עיקר תביעתם הייתה- כי ירשו להם להשלים את ההליכים לרישום בית המגורים על שמם בהן החלו על פי החלטת 751. שם נקבעו דמי היוון בשיעור 11% בלבד.
ההתרשמות משאלות השופטים כי הם מבינים כי נעשה עוול, לפחות לחברי הקיבוץ בני 80 לעומת תושב העיר.
6. התקבלה בקשת עו"ד רוגין לצרף לדיון תביעת שהוגשה בעבר ע"י מספר קיבוצים.
7. תביעת עמותת אדמתי.
א. ההתיישבות הותיקה מקופחת לעומת תושבי הערים בקביעת שיעור דמי ההיוון.
ב. תשלום דמי ההיוון בשיעור 5.75% בעיר ניתן מתוך ההנחה כי שולמו דח"ר בעבר. לדעת עמותת אדמתי שגם חברי ההתיישבות הותיקה שילמו דח"ר הן בהשתתפות כספית ישירה והן במימון ההשבחות, דבר שלא תמיד הוכח בעיר.
ג. לא ייתכן בו בימים אלו עומדת הצעה להחלטת מועצת מקרקעי ישראל לפתור את הבניה הנמוכה מתשלום דמי היוון והיתרי תוספת בניה של כל תושבי הערים. בדברי ההסבר מצוין כי מדובר בפטור ל- 420,000 תושבים עירונים. כאשר בכל התיישבות קיבוצים ומושבים מדובר בכ- 60,000 נחלות בלבד. הפטור הכספי מוערך ע"י המנהל ב חצי מלירד ₪, גבוה לעין שיעור לעומת חלקי הפטור שניתן לחקלאים.
ד. לאפשר להתיישבות הוותיקה להוכיח את השתתפותם בקנית הקרקע. ובמקום שיוכח להשוותם לעיר.
ההתרשמות כי השופטים יהיו מוכנים ללכת לקראת ההתיישבות הותיקה במידה ויתרשמו כי מדובר בהיקף רחב ולא במספר חקלאים בודדים.
בגלל התארכות הדיונים יקבע דיון נוסף בו ישמעו המשיבים (לא תובעים) שהן התנועות ההתיישבותיות, תשובת המנהל הנתבעת ותביעת הקיבוצים שצורפה לדיון.
פיטו בריקמן – עמותת אדמתי