סכסוכים משפחתיים רבים מגיעים לבית המשפט בקשר עם ירושת משקים חקלאיים. נשאלת השאלה מי גובר על מי- האם הבן הממשיך או היורשים האחרים?
בעניין זה נשוא פסה"ד- קבעה האם המנוחה לפני שנים רבות שבנה יהיה הבן הממשיך אשר יקבל את המשק לאחר אריכות ימיה. על סמך קביעה זו בנה הבן את ביתו בנחלה, עיבד את המשק, והשקיע כספים בתשתיות והשבחת הנחלה.
מסמכי המינוי כבן ממשיך אושרו כדין על ידי האגודה ועל ידי הסוכנות היהודית, ודבר המנוי הודע למנהל מקרקעי ישראל.
לאחר פטירת האם ביקש הבן להעביר את הזכויות בנחלה על שמו מכח התחייבותה של האם.
הליך הרישום הסתיים בסוכנות , אך בפועל התעכב במנהל עקב הליכים משפטיים שהתנהלו אצל המשקם. בינתיים פנו אחיותיו של האח לבית המשפט ודרשו, מכח היותן יורשות, לחייבו לשלם להן פיצויים לפי סעיף 114 לחוק הירושה, אף אם הוא מונה כבן ממשיך.
בית המשפט למשפחה דחה את תביעתן וקבע כממצע עובדתי שהוא הבן הממשיך והוסיף, כי לפי "ההסכם המשולש" שחל על המושב בו מצויה הנחלה, עוברות הזכויות בה לבן הממשיך ורק בהיעדר בן ממשיך יש לפעול לפי סעיף 114 לחוק הירושה.
האחיות ערעורו לבית המשפט המחוזי אשר דחה כאמור את הערעור וקבע כי לא יכולה להיות מחלוקת כי זכויותיה של האם המנוחה בנחלה הן זכויות בר רשות ואינן זכויות קנייניות העוברות בירושה. הדברים עולים מההסכם המשולש, מטופס התחייבות והצהרה עליו חתמה האם, ומאישור האגודה. בית המשפט דחה את טענת האחיות כי בכל מקרה בין אם הוכר האח כבן ממשיך ובין אם לאו חלה על המקרה שלפנינו הוראת סעיף 114 לחוק הירושה הקובעת מתן פיצוי לכל היורשים.